מאונן מקלדת

עבד צריך להעריך את המתנות שנותנים לו. גם אם הם מחכים לו בתוך הפח בגינה הציבורית. 

העבד הזה היה באמת פח אשפה. 

לא כמובן במובן הטוב של האשפה... אלה ממש מיץ של זבל. אחד כזה שרק מחכה שיגידו לו לגמור ואז הוא הולך. 

אחד ששולח הודעה "מלך?" כאילו אני איזה זונה שוודית שלו שרק מחכה לתת לו הוראות ולראות אותו גומר. 

אחד שחושב שהוא עבד כל כך טוב וחסר גבולות, אבל לא היה מוכן לשפוך על עצמו את השתן שהשאיר בכוס. 

עבד אגואיסט שלא מבין שיש שניים לטנגו. שגם אני אמור להינות. שנמאס לי כל הזמן רק לחלק לו הוראות ולראות אותו עושה אותם. שבא לי שיסתום את הפה, יהיה על 4 ואני אשים עליו את הרגליים שלי ואראה את הפרק האחרון של פאודה. חאלס! 

אז החלטתי להשאיר לו מתנה. מתנה שהיא מבחן. לגלות אם הוא באמת העבד האמיתי שלי או לא. 

אז לקחתי שקית, שמתי בה גרב משומשת שלי. הכנסתי בפנים פתק שבו רשום "מהמלך לעבד". שמתי את השקית בפח ליד הבית שלו ונסעתי. 

שלחתי לו את המיקום של המתנה, יחד עם תצלום של המיקום, תצלום שלי עם גרב וסרטון שבו רואים את הגרב עוברת לי בין האצבעות. 

אבל העבד? הוא פח אשפה. 

הוא אפילו לא טרח לאסוף את המתנה המושלמת שהשארתי לו. 

ואני? נשארתי עם גרב אחת וחלום רטוב על עבד שיעריך את המתנות שלו.