הזמן עובר, אני מסיים בית ספר יסודי ועובר לישיבה תיכונית, זהו מוסד לימודי בתנאי פנימייה לבנים בלבד כמובן. המון נערים צעירים עם הורמונים שעובדים שעות נוספות, כמובן שאין שיעורי חינוך מיני וגם לא יועצים שאיתם אפשר לדבר על נשאים אלו, אבל יש דיבורים והרבה מידע מועבר בין התלמידים. כולם קוראים בפרים של הרולד רובינס ופטריק קים ומעדכנים אחד את השני באלו עמודים יש את ה"קטעים", פה ושם מישהו מליח להגניב חוברת עם צילומי עירום והשמחה כמובן רבה, יש כמה תלמידים שיש להם חברות – הם מספרים חוויות, חלקן אמיתיות וחלקן מוגזמות, אבל בהחלט מצליחים להעלות את מפלס החרמנות אצל כולם. הישיבה מתיימרת להיות 'קדושה וצנועה' ללא כל הרהורי תועבה אבל תחת לפני השטח הנושא מעסיק את כולם והרבה מהזמן. כמובן שיש את המורה התורן שמלטף ומחבק ילדים – הכל מתוך אהבה טהורה ורצון לחנך בנועם... גם שם יש חבר עם נטיות קצת שונות שמצליח לפתות אותי להתפשט אתו באיזה מבנה נטוש. כל זה במסלול העיקרי, במסלול המשני הסוטה קצת מהדרך הראשית, אני עדיין לבד בלי מישהו שאפשר לדבר ולהתייעץ מהו העולם המוזר שאליו אני מתחיל להיכנס. ממשיך לחפש בספריות את הספרים עם ה"קטעים " שמעניינים ומרגשים רק אותי, מוצא ליד אחד הפחים ערמה של עיתוני 'בול' צהובון ישראלי עם הרבה צילומי עירום וכתבות פרובוקטיביות ומאתר שם כתבות וצילומי בדס"מ, כמובן שגוזר ושומר, בתחנה המרכזית הישנה מאתר חנות ספרים משומשים שבחלק הפנימי שלה אפשר למצוא חוברות וספרונים שאותם עוטפים היטב בנייר עיתון לפני שיוצאים החוצה, מגלה של מספר ספרוני "סטלג" שעסקים בחוויות קשות שעוברות על אסירות במחנות שבויים. את החוברות ואת גזירי העיתונים שאספתי, קצת פחדתי לשמור בבית שמא ימצאו את זה הורי או אחי הקטנים. חיפשתי מחבוא מחוץ לבית. בארון החשמל שבחדר המדרגות מצאתי לוח עץ רופף כשהזזתי אותו מצאתי חלל קטן. שם הוחבאו בשלב הראשון הסודות שלי. בישיבה יש מורה אחד שעדיין מעניש בעונשים ילדותיים כמו לעמוד בפינה, משום מה אני חש צורך לנסות את החוויה – סוג של השפלה ועונש גופני. זה לא היה קל כי הייתי תלמיד די חנון שלא מפריע למורים. בסופו של דבר הצלחתי לזכות ב"עונש" הזה, וזה עשה לי חשק לעוד...
לפני 5 שנים. 27 בספטמבר 2019 בשעה 12:00