|
|
|
מתבונן בך מתחתי קשורה ורועדת, אני מכיר כבר את הרעידות והנשימות שלך שניה לפני שאת גומרת שוב ושוב..נהנה מכל רגע.. צופה בך מתפתלת... רוצה אותי עמוק שוב ושוב.. מרימה את האגן כמו מזמינה אותי לחדור אליך חזק.. מתחננת שאגמור.. שאת לא מסוגלת עוד.. מתבונן בך ומחייך, מפליק לך שוב בתחת ורואה כיצד הוא מאדים למגע ידי.. את מתמכרת לקול החבטה על ישבנך בעודי תופס את אגנך וחודר אליך חזק. אני.. ורק אני.. קובע איך ומתי זה יגמר.
אני זוכר כל מילה שלך..יציאה והצהרה...אני זוכר את הזילזול והביטול..של שלושת הצעיפים...אני זוכר איך נשכבת על הגב וחשבת ששוב משחקים...אני זוכר איך מצאת את עצמך קשורה על הברכיים...איך רחרחרת וליקקת לי את הכפתורים במכנסיים...אני זוכר..איך ליקקת ..ומצצת..וגנחת והשפרצת...אני זוכר איך הזעת ורטטת..וגמרת...אני זוכר איך התחננת להשכב על הרצפה..הסתערת על כפות רגליי..והרוות את צמאונך עד בלי די..אני זוכר איך בלעת כל יריקה...ופתחת את הפה וחיכית בשקיקה..אני זוכר איך נזרקת לכיוון המיטה...פתחת את ישבנך ..וחיכית לקריעה..אני זוכר איך..צעקת וגנחת..התמוגגת התענגת...אני זוכר איך חיבקתי ליטפתי..נישקתי..הרעפתי..אהבה..אני זוכר איך שכבת ובכית כמו ילדה קטנה...אני זוכר איך הסתכלת עליי.באהבה הערצה ..הכנעה...אני זוכר איך כתבת לי..שקנית לי מתנה..שכולך מרוגשת..מחפשת אהבה.אני זוכר איך פתחת את האינטרנט בגאווה...והשווצת בי מול החברה..אני זוכר איך ישבת שם..מנופחת ..לא מפוכחת..אני זוכר איך ישבת כמו זונה..עם תנועות של גוף שיביישו כל אמא פולניה...את הדיבור הנגוע..את הפרצוף הצבוע...את האצבע המשולשת..וחיוך של כובשת...אני זוכר איך התנהלת..כמו במועדונים..כשאת מסלקת מעליך את עדר המעריצים...אני זוכר איך ישבתי כלוי מאופק..מחייך..וזורם ..משתתף במשחק..אני זוכר איך התנפחת..התנצחת..זילזלת..וחיבלת..ויבוא היום שהיצר ישתלט...ותשלחי הודעה.."אני מוכנה..תתפשט"ואז...אני אזכור....
באווירה הנוכחית של מחאה חברתית וקריאה לסדר חברתי חדש קיימת נטייה להיסחפות.
רובה של המחאה מוצדקת, שנים של פתוס של חלוצים וקוממיות אפשרו לקומץ של קפיטליסטים מושחתים לערבב את כולנו לטחינה מאוד ערבה לחך.
הגיע זמן שיהיה שינוי!
אבל להגיד הכל חרא מקדם אותנו מעט מאוד. זה כמו לבוא למסיבת פטיש בביגוד המינימלי הנדרש ולהתלונן שבחו"ל זה אחרת.
תפקחו את העיניים, תסכלו סביב. תתפסו משהו אחד שלא בסדר ונסו לסדר אותו. כמו שמסע של מליון קילומטרים מתחיל בצעד אחד, כך גם הרפורמה.
אם אנחנו חרא סביר שהמדינה תהיה חרא. התירוץ "כולם עושים את זה, אז מה אני אצא פראייר?!" לא ממש פותר את הבעיה.
זה שמלוכלך לא אומר שאתה יכול גם ללכלך. זה שכולם מעלימים מס לא אומר שזה בסדר. דמיין שכולם עושים כמוך וכל פלוץ מסריח לכולנו את האווירה.
אז מה כן?
1. היו צרכנים ביקורתיים - אם השירות לא טוב, המוצר מחורבן, או המחיר לא מתאים, אל תקנו שם... תתלוננו.
2. זכרו כי הרשויות כאן כדי לשרת אתכם לא אתם אותן - שלפו מצלמה, תעדו, צלצלו, כיתבו ופרסמו את הממצאים. מי שדובר אמת, לא מוציא דיבה.
3. נסו לשפר את סביבתכם קצת כל יום קצת. פחות לזהם, קצת לנקות, קצת לחנך.
4. אל תשנאו את המערכת - השוטר והפקח נמצאים כאן כדי לעזור לכם, למרות שכרגע זה באמת לא הצד החזק שלהם.
אם חניתם לא כחוק מגיע לכם דו"ח. וזאת כדי שמי שגר שם יוכל לחנות או שהכביש לא יחסם. פגעו בכם באמת?! הפרו את זכויותיכם?! אל תתעצלו, פנו למי שצריך ותיישרו את העניין. אין ערובה להצלחה, אבל אם לא מנסים אין גם סיכוי להצליח.
יחד, נעבור את החרא בשלום!
כל מה שחם, כל מה שמחפשים, כל מה שאנחנו יודעים – העיקר שזה קשור לסקס. כאן תמצאו הכל. כל המידע בתחום הבידור למבוגרים בישראל והתשובות והסברים לחיפושים אלו – הכל במקום אחד.
כאן תמצאו מאמרים שונים בנושא סקס ישראלי, המלצות לאתרי סקס שונים, סיפורי סקס בולטים במיוחד ששלחו לנו גולשים ועוד, סרטי סקס לוהטים ועוד.
אין דבר יותר כיף ומעורר השראה מלקרוא בלוג אוכל טוב
הנה כמה מהבלוגים שאני הכי נהנית לקרוא, לבשל ולעקוב אחריהם:
פתיתים– גל הוא גאון של שילובים, בשלן אמיץ במיוחד שתמיד מערבב את המלוח עם מתוק עם חמוץ. יצירתיות זה שם המשחק. זה, פלוס העובדה שהוא מבין בעיצוב, גורם לבלוג להיות תענוג צרוף.
ביסים– הילה האחת והיחידה. כל מתכון בבלוג הזה יוצא טעים, ולמרות שהיא אוהבת בשר היא עושה המון תבשילים צמחוניים ומבינה בכל סוגי הירקות. יש המון מתכונים שלה שהפכו לקבועים במטבח שלי
אז מה את עושה כל היום? – היא עושה דברים יפים. צילומי אוכל מדהימים, מתכונים ביתיים, וסטיילינג מקורי ומלא הומור.
בצק אלים- אחד מבלוגי הבישול הכי ותיקים בבלוגספירה.
לא על החסה לבדה– בלוג בישול טבעוני מעוצב ומצולם לעילא ולעילא.
מורקייק– אפיה, מתוקים, חמאת בוטנים, נקודות, בננות, שוקולד, חמאה. וגם הרבה סיפורים מצחיקים מסביב.
עוגיונט– נטלי היא מלכת המתוקים והמאפים. המתכונים הכי בדוקים ומדוייקים שיש, ואי אפשר להיכשל עם הבראוניז שלה שיוצא תמיד מושלם.
שירה אכילה- גם כי יובל מקסים (אני יודעת! פגשתי!) וגם כי השילוב של שירה ואוכל הוא נכון בהרבה מאוד רמות.
תאבון בריא– אינדקס לכל המתכונים הטבעוניים ברשת בעברית. מקור אינסופי לרעיונות וטיפים של בישול טבעוני
pasta every day (ישראלית על האגם)– בלוג בישול של ארכיטקטית ישראלית שחיה באיטליה ומשפצת במו ידייה (יחד עם בן זוגה) בית עתיק. בין לבין העידכונים על הבית יש גם מתכונים מעולים והרבה הסברים מחכימים על המטבח האיטלקי.
גאולה דרך החיטים– ענתיקות אינטרנט כמוני זוכרות את פורמלג מהגילגולים הקודמים שלה שכללו חמאה ותועפות שוקולד – ומדובר במתכונאית מוכשרת ביותר. בשנים האחרונות היא עברה לתפריט טבעוני ובריאותי ועדיין שומרת על אותה הבנה עמוקה באוכל. ניסיתי הרבה מתכונים מהבלוג שלה שיצאו מעולה ותמיד מדובר בדברים שדי זריז להכין.
צמחונום– פרץ לתודעה הציבורית עם מתכון הקובה הטבעוני שלו, ונשאר שם בזכות כתיבה כובשת ומתכונים טבעוניים שעושים כבוד לירקות
הבלוג של רותם ליברזון– רותם מבשלת אוכל טעים, צבעוני, מיוחד ודי הרבה פעמים גם צמחוני או טבעוני. תסתכלו על האורז הפרסי הזה ותבינו למה אני מאוהבת:
קרוטית– אחרי שנים רבות בעריכה ועיתונות אוכל, רחלי קרוט הקימה את קרוטית שהוא אתר על אוכל ביתי בסיסי והגיוני. הכנתי כבר לא מעט מתכונים מכאן והכל הצליח.
the kitchen coach עוז תלם- אחד הבלוגים המיוחדים שיש מבחינת רמת הפירוט הפסיכית והדוקטורט שהוא כותב על כל מתכון. תענוג לקרוא ולהעמיק ואז לגשת למטבח בביטחון, כאילו בישלתי את המנה הזו כבר אלף פעם.
בולו – האהבה החדשה שלי. בלוג עם אישיות שאומר דברים גם על אוכל וגם על החיים.
tivoneat– הבלוג הטבעוני של שקמה מרכז מאות מתכונים טבעוניים מעולים ופועל יחד עם ערוץ יוטיוב שכל הזמן מתחדש.
סוף סוף
יום של גשם
מרגישים את החורף
שי היה לכם אחלה יום
הרגשתי שאני מתמכרת למילה היפה הזאת ושאני זקוקה לכל מחווה של אהבה ואכפתיות כלפיי וזה לא מעניין אותי אם זה שאמר לי "באהבה" באמת הרגיש באותו רגע אהבה או לא. העיקר שיגיד
מי שגולש בפייסבוק בטח שם לב לאייקונים שהתווספו לאחרונה. מעתה לא רק "אהבתי" על מה שחברים משתפים, אפשר ללחוץ על "חחח", על "מדהים!", על "עצב", "כעס" או "אהבה". כשם שבפייסבוק ישראל יודעים שאצלנו אומרים "אהבתי" בעבר על מה שאנחנו אוהבים בהווה, הם גם יודעים שהמילה "אהבה" נאמרת כאן חופשי ובאותה הקלות כמו "אהבה שלי", "חיים שלי", "נשמה", "כפרה", "אהוב", "אבא" ועוד. לא צריך לעשות מזה עניין גדול. זה קל, זה לא עולה כסף, זה עושה טוב לזה שאומר ולזה ששומע, אז למה לא ללחוץ על "אהבה"? למה לא להגיד "אהבה שלי"? למה לא לפרגן ב"באהבה"? "באהבה" במובן של "אני מפרגן לך", "אני אומר את הדברים בקטע טוב ולא כדי לפגוע", "אני מקבל את זה ברוח טובה ולא נפגע", "בבקשה", "בכיף", "בשמחה", "שמחתי לעזור", "עשיתי את זה ברצון ומכל הלב".
יש בי אהבה ואני יודעת להביע רגשות ולא חוסמת את עצמי, ובכל זאת, כמו שקשה לי להגיד "חיים" (קיצור של "חיים שלי") לאנשים שלא קרובים אליי, כך אני לא אומרת בקלות "אהבה" או "באהבה" לכל אחד. מה רע ב"בכיף" או "בשמחה"? פתאום זה לא טוב מספיק? הכל צריך להיות קיצוני ומוחלט עד הסוף? כשגיליתי שכעת יש מצב חדש בפייסבוק, הבנתי שאני הולכת להסתבך. אם אמשיך לדבוק בלייק, מישהו עלול להיעלב שלא לחצתי על "אהבה" ולהתחשבן איתי אחר כך. המילים האופנתיות שנכנסו לחיינו, שמביעות את הרגש, את ההתלהבות ואת מידת הנחרצות במקסימום האפשרי - "מושלם", "מעולה", "מטורף", "מלך", "אלוף" ועוד - גרמו לכך שאם לא נצא מגדרנו כדי להוכיח עד כמה אנחנו שמחים ואוהבים ומרוצים, מישהו עלול לחשוב שאנחנו סתם יבשים, משביתי שמחות ולא אוהבים לתת מעצמנו.
זה היה לפני כמה שבועות, בתקופה של הבעיות בחניון ארד בתל אביב. העדפתי לחפש חניה בחוץ, ואם התמזל מזלי ומצאתי מספיק מקום לרכב ולפתיחת המעלית, חניתי שם. לפעמים אין במדרכה מקום לפתוח את המעלון ולצאת ממנו או להיכנס אליו עם הכיסא, ואני זקוקה לעזרה של אנשים. לפעמים בגלל המדרכה או בגלל אופן החניה, שני הקצוות של המעלית, שנראים כמו שתי כנפיים, מתקפלים כלפי מעלה ואי אפשר לעלות עליה, וגם אז אני זקוקה לעזרה.
באחת הפעמים שבהן מצאתי חניה, ראיתי כשחזרתי לרכב שהכנפיים שעלו למעלה חוסמות לי את הכניסה אחורה עם הכיסא לתוך הרכב. חיכיתי שמישהו נחמד יעבור, מישהו שאפשר לבקש ממנו עזרה, מישהו שבמקרה לא מדבר בטלפון, וזה קרה. בחורה חמודה עברה לידי. "סליחה, אולי את יכולה לעזור לי?" שאלתי אותה. "בטח", היא חייכה. הסברתי לה איך לדרוך על הכנפיים מהצד כך שלא אעלה על הרגליים שלה, ולאט לאט עליתי על המעלית, הרמתי אותה ונכנסתי פנימה לתוך הרכב.
"זהו? הכל בסדר? את צריכה עוד משהו?" היא שאלה בדאגה. "לא, תודה, מכאן אני כבר מסתדרת, עזרת לי מאוד, אני ממש מודה לך, תודה רבה!". "באהבה", היא השיבה לי. וכשהיא אמרה "באהבה", הרגשתי שהמילה הזאת מציפה אותי בחום וממלאת את כולי. האמנתי לה שהיא עשתה את זה באהבה ועם הלב, בנתינה אמיתית ומתוך כוונה, והאהבה שלה עברה אליי ומילאה אותי באופטימיות ובשמחה. הרגשתי שאני מתמכרת למילה היפה הזאת, הפשוטה הזאת, ושאני זקוקה לכל מחווה של אהבה ואכפתיות כלפיי וזה לא מעניין אותי אם זה שאמר זה באמת הרגיש באותו רגע אהבה או לא. העיקר שיגיד.
בפעם אחרת שהייתי שם וחניתי מחוץ לחניון, לא היה מספיק מקום במדרכה והייתי צריכה עזרה כדי להיכנס למעלית וממנה לרכב. צריך להרים קצת את כיסא הגלגלים ולמקם אותו על המעלית. כרגיל, חיכיתי שמישהו יעבור, והוא עבר. "את צריכה עזרה?" הוא שאל. "כן, אני צריכה לעלות על המעלית, אתה יכול לעזור לי?" "כמובן", הוא אמר, ומיד ידע מה לעשות ואיך להזיז את הכיסא בלי שהסברתי לו. "הנה, עכשיו זה בסדר?" הוא שאל. "כן... אבל... איך... איך ידעת מה לעשות?" התפלאתי. "אני זוכר אותך. זה היה לפני שבועיים נדמה לי, עזרתי לך ועשינו את אותו הדבר, זה היה שם, בצד השני". "וואלה? אוי, סליחה... כנראה שמרוב התרגשות לא זכרתי... תודה רבה לך". "בכיף", הוא אמר.
קצת התאכזבתי שהוא לא אמר לי "באהבה". מה, זהו? כבר נמאס לו ממני אחרי פעמיים? רק "בכיף"? ואולי זה בגלל שהוא גבר ואני אישה ולא נעים לו? אבל הרבה גברים אומרים את זה לנשים שהם לא מכירים, אז מה הקטע שלו? לא, רגע, רגע, מה הקטע שלךְ? תזכרי את הבעת הפנים שלו כשהוא עזר לך, את הכנות בעיניים, את המבט הישיר, את הטון הנעים, המקרב, המזמין. ככה זה היה פעם, התמקדנו בדברים האלה ופחות במילים עצמן. המילים לא כאלה חשובות, אלא האדם שעומד מאחוריהן, מה הוא עושה ואיך הוא מראה את כוונותיו האמיתיות. אז יאללה, תתקדמי.
התקדמתי. נכנסתי לרכב והנעתי, תחושה נעימה הציפה אותי כמו תמיד אחרי שמישהו עוזר לי. יש כאן הרבה אנשים עם אהבה בלב, והם מעניקים לי את האהבה הזאת בטבעיות ובנדיבות וזה עושה לי כל כך טוב.
אני נוסעת הביתה, מתקרבת לרמזור, דמעות של התרגשות עדיין זולגות מעיניי. מישהו מסמן לי מהצד שהוא מבקש להיכנס עם הרכב שלו לפניי. אני נותנת לו, הוא מרים את ידו לאות תודה. "באהבה", אני לוחשת לו ללא קול.
