שבירה נפשית

ריח של יום חדש ופתאום...

פרץ של אנרגיה...

בא לי לנסות להתגבר על הפחד.

בא לי לנסות לצאת שוב לעולם.

אבל אז הקליטה...

אולי כול הזמן הזה שאפילו לא רציתי לנסות היה חלקית בגלל שידעתי...

ידעתי שאם אני אחליט לצאת אני אהיה חייבת להתמודד עם המראה...

אני יודעת מה אני אמצע בא... 

רק עוד כפתורים ללחוץ, עוד חתכים לפתוח, עוד מלח לשפוך על הפצעים...

והיא...

כמה שאני לא רוצה לשמוע שוב את קולה...

גם ככה היא מציצה את ראשה המכוער מדי פעם ככה רק כדי להזכיר לי שהיא לעולם לא תלך...

פתאום לא כל כך בא לי לצאת...

אני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתה בשום דרך אחרת...

אם אני אצא... היא תיקח אותי...