שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שבירה נפשית

No point, no logic, just words on fake paper. Does it matter?
לפני שנה. 26 במרץ 2023 בשעה 7:25

ריח של יום חדש ופתאום...

פרץ של אנרגיה...

בא לי לנסות להתגבר על הפחד.

בא לי לנסות לצאת שוב לעולם.

אבל אז הקליטה...

אולי כול הזמן הזה שאפילו לא רציתי לנסות היה חלקית בגלל שידעתי...

ידעתי שאם אני אחליט לצאת אני אהיה חייבת להתמודד עם המראה...

אני יודעת מה אני אמצע בא... 

רק עוד כפתורים ללחוץ, עוד חתכים לפתוח, עוד מלח לשפוך על הפצעים...

והיא...

כמה שאני לא רוצה לשמוע שוב את קולה...

גם ככה היא מציצה את ראשה המכוער מדי פעם ככה רק כדי להזכיר לי שהיא לעולם לא תלך...

פתאום לא כל כך בא לי לצאת...

אני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתה בשום דרך אחרת...

אם אני אצא... היא תיקח אותי...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 20 בפברואר 2023 בשעה 8:26

איך מתמודדים עם בגידה? לא בגידה רומנטית אלא בגידה באמון. בינתיים התשובה היחידה שיש לי היא לתת לזמן לעשות את שלו ולמרות שזה רעיון די בסדר אני מוצאת את עצמי בחרדה כבר 24 שעות, בולעת כדורים כי אין ברירה, הגוף לא מפסיק לרעוד. איך מסתכלים על בן אדם שבגד בך באותה צורה?

זה קו אדום.

השאלה היא לא מה אני עושה איתו אלא מה אני עושה עם עצמי? הזמן נהיה בלתי נסבל וכול מה שבא לי לעשות זה לברוח, אבל אין לי שום מקום מבטחים.

 

The human condition is a horrible state to live in.

לפני שנה. 20 בפברואר 2023 בשעה 1:03

מיציתי את החיים כבר. ניסיתי את חלום חיי ואני נכשלת בכול רגע נתון, הלב שלי כואב, אין לי שום רצון לצאת לעולם החיצון, הצלחתי לשקם את הקשר המשפחתי שלי ועכשיו אפשר לשים על זה ווי, אין לי שום רצון להביא ילדים לעולם, העולם שלי קורס מסביבי ואין לי אף אחד לדבר איתו ואני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך על מישהו אי פעם כי כ.ו.ל.ם בגדו בי עד כו. אני באמת לא בטוחה שבאלי לחיות כבר ואפילו לא בקטע של כאב דיכאוני אלא מיצוי החיים האלה; התהליך הזה נמאס עלי.

לפני שנה. 13 בדצמבר 2022 בשעה 18:35

הראש מעורפל, הניתוקים כמעט קשים מנשוא ולמרות שהשכל מבין שהחיים הם לא לתמיד וככה זה, הרגש קשה לי.

פה. לא פה. 

We love you, Butters.

לפני שנה. 4 בדצמבר 2022 בשעה 5:24

Randomly thinking about that cute sub that loved drinking special coffee and ended up leaving the scene for religion...

Also thinking about her, my bloody Mary, hoping that not being here anymore means she found some kind of happiness; although I doubt it.

לפני 4 שנים. 14 במרץ 2020 בשעה 14:46

 

לפני 4 שנים. 12 במרץ 2020 בשעה 0:52

 

לפני 4 שנים. 30 בינואר 2020 בשעה 2:56

לפני 4 שנים. 27 בינואר 2020 בשעה 18:59

שכובה כמו צלב,
היא מוכנה לדת.
כבר לא הולכת לכנסייה, אבל יודעת איך לבקש סליחה.

מסוג הלילות
שלא מצליחים לגרום לחדר להפסיק להסתובב,
סוג הלילות שיודעים שהולכים לחטוא.

נתתי את כל האהבה שלי
עכשיו היא איננה.
אני צריך להיות שבור לב, אבל אני לא.
סובבתי הכול הפוך,
אני שובר לבבות.

 

לפני 4 שנים. 26 בינואר 2020 בשעה 22:31

שלוש שעות.