לא ככה חשבתי שיגמר היום שלי. הייתי כבר בטוחה שהתסכול המולד שהרגשתי הולך לישון איתי כפיות כדי לוודא שהוא קם לפני, להכין לי את היום.
אבל הוא הגיע מלא רצון והתלהבות. נראה כי אולי יש בידי חומר טוב לשימוש.
אבל מה כבר אמרתי בעבר?
לא הכול כפי שהוא נראה.
הפעם הכול היה 6/6.
תוך דקות אחדות כבר היתה לי משימה, והוא הכין כוס קפה.
חשבתי אולי יברח כשישמע מה כבר מתרוצץ במוחי. אבל הינה הוא, כיאה על 4, מוכן ומזומן לדרישת אדונתו.
אמרתי לו, לזונה הקטנה הזו, שישחק בעצמו.
"אין לי את כל הזמן, קדימה."
כמתבקש, הרוע המולד הזה שלי רק הלהיב אותו יותר, והשפיכה שלו מצאה את דרכה לתוך כוס הקפה.
אפילו כששמע שהוא נדרש לשתות את כל תכולת הכוס, לא זז ולא נע. ישר החזיק את הכוס אל שפיתיו ושתה בשקיקה.
בסוף אודה לי כי ברור שהיה לו טעים. ואני סיכמתי שבכך שזה כל מה שהייתי צריכה, והשארתי אותו שם לבד להתמודד עם התוצאות.
