לפני 5 שנים. 14 בספטמבר 2019 בשעה 1:20
חשבתי שעם כמות הצלקות שצברתי כבר הייתי אמור להיות רגיל לתחושת האובדן.
אבל הינה שוב זה קורה ואני מלא בחוסר הבנה.
אני לא טוב בחוסר הבנה.
אני לא רגיל לחוסר השליטה. אני לא אוהב אותה.
הרגשת חוסר האונים היא לא בשבילי.
לא להבין למה - זה לא בשבילי.
והחור הזה שנוצר..
בדרך כלל אני סותם אותו במשהו חדש.
בריגוש.
ניתוק והחלפת הרגש למשהו טוב וחדש.
ופתאום עכשיו, גם את זה אני לא יכול, ואני חייב להתמודד עם ההרגשה כשאני לא יודע איך.
אז?
מה עכשיו?
אז אני בולע את הצפרדע. אני לא בוכה יותר.
הריקנות היא חלק ממני; הלא כך?
אני אעשן עוד קצת, אתעלם מזה עוד קצת, ואולי מחר יהיה יותר בסדר.
צריך למצוא דרך לסתום את החור.
