לפעמים, כשמישהו שאת אוהבת יוצא לך מהחיים, את מבינה כמה הוא היה חשוב וכמה אור נכנס לך לחיים בזכות זה שהוא קרוב. ולפעמים, אחרי שעובר קצת זמן ואת מתרגלת, את מבינה שאת אדם יותר טוב בלעדיו. את מבינה כמה רעל נכנס לך לחיים בעקבות מערכת היחסים הזאת. את מבינה כמה קטנה היית. וזה עדיין קשה, להיות לבד.
אבל זה הכרחי.
אני פוגשת נשים/גברים שפגשו את אהבתם בגיל צעיר ואני מרחמת עליהם. זה לא אשמתם שפגשו אדם שהם רוצים לבלות איתו את שארית חייהם בגיל צעיר. אבל להיות לבד זה הכרחי. זה מחשל, זה בונה וזה חשוב להבין מי אתה כאינדיבידואל לפני מי שאתה בזוג ( או בשלשה או ברביעיה).
א' הייתה החברה הכי טובה שלי. היא כזאת שכולם מתאהבים בה כי איך אפשר שלא. אין איתה רגע של שתיקה, היא כיפית והיא יפה. היא חייבת להרגיש שאוהבים אותה וזה עובד- תמיד יש בחייה גבר כלשהו. הרגשתי גדולה ממנה בקטע הזה כי אני לא צריכה גבר ואני לא צריכה זוגיות. אני לא כזאת שכולם מתאהבים בה. אני נהנית ממין מזדמן ובדרך כלל (כשהמין והשיח לא מטורף ומרעיד ברכיים) אני מעדיפה שלא ישלחו לי הודעה ביום שאחריו. אני לא מזדיינת כדי שיאהבו אותי, אני מזדיינת כי אני אוהבת את זה. אני אוהבת להרגיש טוב ולעשות טוב. והיא מתחזה. אני יודעת להיות לבד כמו גדולה- הרי עשיתי את זה כל חיי והיא תמיד צריכה להרגיש נאהבת על ידי גבר.
ופתאום היא הלכה והבנתי שלא הייתי לבד כי היא הייתה לידי. לפני כמה ימים אמרתי "אני מרגישה שבזבזתי שנתיים מהחיים שלי על הבחורה הזאת" וזו טעות. כי למדתי הרבה, והיו רגעים טובים. אבל היא הקטינה אותי ולא טרחתי לבנות חיים בלעדיה. הכל תמיד סבב סביבה.
היום אני מאושרת שזה נגמר. אני לומדת לחיות בעצמי. אני בונה את עצמי גבוה יותר ממה שיכולתי לדמיין לידה.
להיות לבד זה הכרחי ולהיות בודד זה הרסני. אני יוצאת מהבדידות וצועדת בכיף אל הלבד.
