היא עומדת מכוסת עיניים כשידיה קשורות לשרשראות ברזל מהתקרה, החצאית הקצרה משוכה מעל למותניה והשדיים שלופות מהגופיה, שיערה סתור וסימני הצלפת השוט מכסים את התחת, הירכיים והחזה שלה.
היא לא יודעת היכן היא נמצאת והפחד ניכר בה.
כשהיא הגיעה, כיסויי העיניים חיכה לה על הידית החיצונית של הדלת, ההוראות היו מדוייקות ואפשרו לה רק הצצה חטופה בחדר הכניסה למתחם, משם הובלה אל חדר אחורי כשהיא מאבדת אוריינטציה. לבקשתה, הובטח לה הכאב שהיא צריכה.
לאחר כמה דקות של הפוגה, קול נקישה מקפיץ אותה בחשש. נקישה של מקל על מקל. ״תרצי שנתחיל על העבה או הדק״ אני שואל. אני מניח את הקיין הדק בצד ומתענג על צעקת הכאב וההפתעה אחרי ההצלפה הראשונה. היא מנסה ללא הצלחה להתחמק מההצלפות שנוחתות על החזה, הירכיים והתחת, משאירות את חותמן באדום וסגול.
אני מאפשר לה לנסות להתחמק זמן מה עד שאני נצמד אליה מהצד ומקבע אותה למקום ע״י משיכה חזקה בשיער שלה אחורה. עכשיו החזה היפה שלה זקור ויציב מולי למנת הכאב שלו, לסדרת הצלפות מהירות שמעטרות אותו בשלל סימנים על רקע צעקות הכאב והתחנונים שלה.
אני נפנה ממנה, מאפשר לה כמה דקות של הסתגלות והולך להביא את הוואנד, אני מתיישב לידה, מגלגל לעצמי סיגריה ומביט בה, בסימנים הנהדרים על גופה היפה, ניזון מהכאב והפחד שלה. אחר כך אני מבקש ממנה לפתוח את הפה ולתפוס את הקיין בין השיניים. אני מסיט לה את התחתונים, מלטף את הכוס הרטוב שלה ומצמיד את הוואנד. ההוראות פשוטות ומדויקות, מותר לך לגמור אבל אסור לך להפיל את הקיין מהפה.
הגמירה הראשונה לא לוקחת זמן רב, היא נאבקת לשמור על הקיין בין השיניים ומנסה ללא הועיל לסגת מהוואנד, אני ממשיך להצמיד אותו עד שהיא צועקת ומפילה את הקיין. ״חבל, עכשיו נצטרך להתחיל מחדש״,אני מרים את הקיין מהרצפה ומתחיל סדרת הצלפות נוספת.
לאחר כמה דקות של הצלפות וצעקות, שהיא כבר מתקשה להכיל את הכאב, אני מחזיר את הקיין לבין השיניים שלה. ״ננסה שוב, אני בטוח שאת יכולה״.
הניסיון השני מסתיים בדיוק כמו הראשון ושוב היא זוכה לסדרת הצלפות שגוררת צעקות ותחנונים נוספים. ״אני בטוח שבפעם הבאה תצליחי, כלבה שלי״.
הגמירה השלישית מהירה מהקודמות, היא צועקת ומתפתלת אבל מצליחה לשמור על הקיין בפה שלה על אף שאני תופס אותה חזק וממשיך להצמיד את הוואנד לכוס שלה.
אני מתנתק ממנה, היא בקושי מחזיקה את עצמה על הרגליים, נתמכת בשרשראות המתכת כשהיא רועדת עדיין מעוצמת הגמירה. ״ידעתי שתצלחי בסוף, כלבה שלי״, אני משחרר אותה ומוביל אותה, עדיין מכוסת עיניים, לשבת למרגלותיי, מוזג לשנינו טקילה ומגיש ליד המושטת שלה את הכוס.
״אני מקווה שאת לא ממהרת הערב, רק התחלנו והבטחתי שאכאיב לך היום״
