לפני 17 שנים. 15 באוקטובר 2007 בשעה 20:27
אז הוא קנה שוטים חדשים, הילד. ממש נחמד מצדו.
אם יש משהו שמצליח להטריף אותי, זה איך האיש עם החיוך הכי גדול, מיסטר נייס גאיי, מסוגל להכניס אותי לכזה סשן חזק, תוך שלווה ונונשלנטיות שמשגעות לי את כל העצבים בגוף.
אני לא יודעת אם לכעוס או לבכות או למחות או לצחוק או פשוט לשמוח שהוא כזה. מדי פעם אני צריכה את הצד הקשה שבו. ודווקא את הצד הקשה שלו. הוא יודע לשלב את החום ואהבת האדם הכנה שלו, עם מידה סבירה של קשיחות.
tough love
עדיין קצת קשה לשבת כאן ולכתוב. זה מרגיש כאילו מישהו חישמל את הכיסא, אפילו שכבר עברו כמה שעות. אני אשכב קצת על הבטן במיטה, עם הדיסק של טרייסי צ'פמן שקנית לי. (שוב תודה!)
לילה טוב.
