שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מהכספת שלי

אני כותב הרבה ולא מפרסם, חברה טובה פה הציעה לי להתחיל לפרסם מהמגרה(כספת) שלי.
העצמה שלי נובעת מהשלווה שלי, מודע לכח הפיזי שלפעמים חזק מידי, לאנרגטיות והחייתיות שמשולבת באיפוק ושלווה שלעיתים מתפרשת כמו אדישות שלא כולם מבינים או מקבלים.
לפני 5 שנים. 11 בספטמבר 2019 בשעה 16:44

בואי נזדיין.
כן, שמעת אותי, בדיוק ככה.

בואי נתפשט, ונעשה את זה כמו שאני אוהב ואת יודעת את זה...

בואי נוריד את החומות, ההגנות, המסיכות, האגו המחורבן, הפחד להפגע, הצלקות מהעבר ונשים אותם בצד.

בואי נפסיק לפחד. נפסיק לפחד להרגיש, להיות אנחנו, נפסיק לפחד שלא יאהבו אותנו כמו שאנחנו, נפסיק לפחד להסיר את הגדרות.

בואי נזדיין.
נוריד את כל ההצגה המכובסת הזאת של מי שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות ונהיה אנחנו.  

בואי נתפשט, לא חייב להוריד את הבגדים...

רוצה?

Synt​(נשלטת) - קל להגיד, קשה לעשות. אבל הכוונה נפלאה ומדויקת בעיני
לפני 5 שנים
nivileelov - מאד קשה לעשות, אבל מי שכנה עם עצמו ועם מי שמולו יכול
לפני 5 שנים
Synt​(נשלטת) - בעיני, יכול מי שמעז להתגבר על הפחד. והפחד הוא חתיכת בנזונה עקשן
לפני 5 שנים
nivileelov - אז כנראה שאני כזה, לא קורא לעצמי במילים הללו, אבל חלק מהעניין זה השליטה על הפחד, להעז זה לחיות
לפני 5 שנים
Copper - הכי אמיתי...
לפני 5 שנים
משיכה ותשוקה - ככה
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י