מהכספת שלי

השקט הזה עושה לי רע,

אני אדם שחיי מאינטנסביות, מחיות, מרעש, מתזזיתיות, מאקשן, משיחות ועוד...

למרות כל זה, לפעמים אני חייב את השקט שלי, יודע גם לקחת אותו לפעמים. עושה את זה כשחוזר לבית ויושב במרפסת כמה דקות להירגע עם השקט שלי. לוקח אותו לפעמים גם סתם באמצע היום או בערב. צריך לפעמים להרגיע את כל הרעש והאקשן שלא נגמר במוח שלי 

אני כל הזמן חושב על הצעד הבא, על היום הבא, על המשימה הבאה, על הרגע הבא, על הסקס שבא לי איתך על איך ומה יהיה, על ההפתעות שבא לי לעשות לך, על לאן נלך, מה נעשה, איך אפעיל אותך כשאפליק לך ואכניס אותך לחדר ארונות לפנגר אותך עד שתגמרי לי באצבעות ואז תמצצי ואזיין לך את הצורה חזק, איזה צעצועים אקנה ואזיין אותך איתם, איך אתפסו לך את הידיים, איך אחטיף לך, איך אזיין אותך בשתי חורים באותו הזמן.  

השקט הזה, החוסר תקשורת שיש בימים האחרונים בינינו, עושה לי את ההיפך, במקום לראות את זה כשקט מבורך, זה עושה לי קצרים ממוח, מעצבן אותי, ומתסכל אותי ואז אני נהיה שקט, זו לא אדישות, זה שקט. עשיתי את זה שנים בפרק הקודם ולא רציתי להיות שם שוב, בשקט הזה 

אמרת שמרגישה שמשהו בי שונה מאתמול, שום דבר בי לא שונה, הדינמיקה שלנו שונה כשאת שותקת ואני שמתי לב שמשהו השתנה אצלך ואז זה משפיע עלינו.

את יודע שיותר קשה לי לדבר ואני אדם שיותר עושה אז עכשיו אעשנה על מה ששאלת אתמול.

שאלת אתמול למה לא באתי אחרי שהתעצבנת והלכת למיטה לבד, אז אני מתמודד כבר יותר מיומיים עם אישה שבקושי מדברת איתי, אני ראיתי מהתחלה מה עובר עלייך וידעתי למה, ניסיתי לדבר ולדובב אותך אבל את בשלך, לא קרה כלום, הכל בסדר. האמירה שלפחות הסקס טוב, אז הסקס מעולה גם כשאנחנו עצבניים ולא מדברים. אבל האוקסימרון הגדול הוא שהייתי מוכן לשבת איתך 3 שעות, לטחון אותך בשיחות ואז לזיין לך את הצורה באגרסיביות. אז לא באתי כי לא דיברת, הייתי מתוסכל ואת לא דיברת, אמרת לי שעצבנית ועדיף שלא תדברי, אז העדפתי להיות לבד, לתת לשקט להרגיע אותי כי זה עצבן ותסכל אותי, והשקט לא הרגיע אלא רק עצבן ותסכל אותי יותר.

חשבתי שאת מכירה אותי, אבל אחדד לך כדי שתדעי, השקט, זה שאת לא מדברת עושה לי רע  סובלני אני יכול להיות, אבל השקט עושה לי רע.

ולגבי הנושא העיקרי,קודם כל אני אוהב אותך,  על זה נדבר, נריב, נבכה, כשתדברי, כמו אתמול בלילה לפני הסקס המעולה שהיה, כי עכשיו שוב חזרת לשקט וזה מתסכל אותי.

אין יום שחולף בלי שאני חושב עלייך...

החיים שלי טובים, ממש טובים, אני לפעמים מופתע ואפילו חושש להבין כמה הם הפכו להיות מדהימים.

יש לי הכל, בת זוג מדהימה שאני אוהב, אהבת חיי, מדהימה זה בלשון המעטה, אחת שדואגת לי, כפי שמעולם לא דאגו לי. אחת שחושבת רק על טובתי, בלי אינטרסים מה זה ייתן לה. אחת שרואה אותי באמת, אחת שהצליחה בפעם הראשונה להבין ולתאר אותי במדוייק. אחת שמעניקה לי הכל, אהבה, הכלה (בכל זאת אני לא אדם קל), שמחה, אושר, סקס מטורף, אחת שיודעת להיות עזר כנגדי ביום יום וזונה שלי כשאנחנו לבד, במסיבה או עם חברים מהעולם הזה, או כשאף אחד לא שם לב למה אנחנו עושים מול כולם בלי ששמים לב.

האישה-ילדה שאיתה הקמתי בית חדש, בית שמתקיים בו הכל, בכיף, בשמחה, באושר גדול, באהבה יחד עם כמעט כל הילדים, שלי ושלה. בכל יום אני בונה עוד חלק מהבית שלנו וזה כלכך כיף ובפעם הראשונה אני לא מתבאס על זה שעובד כלכך קשה, עושה הכל בהנאה, בחדווה כדי שיהיה לה הכל.

*********************************************************

ובכל זאת, אין יום שעובד בלי שאני חושב עלייך,

ילדה שלי, הבת שלי, זו שחסרה לי בלב, זו שחסרה לי בנפש, ובגוף, ביום-יום שלי ואני מתגעגע כלכך. מרגיש לפעמים שזו חוצפה מצידי, להיות כלכך מאושר ומצד שני כלכך לכאוב שאת לא איתי בכל הטוב הזה.

הבת שלי שהלכה לי לאיבוד במסע שאליו יצאתי, למצוא את הטוב שהייתי כלכך זקוק לו. לחזור להיות שלם, להיות אני.

הייתי שנים במסע הזה, אפשר לומר שעברתי דרך קשה, מלאת טלטלות, חוויות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות, בסופו של המסע, החלטתי שלמען המשפחה שלי ולמען עצמי אני חייב לסגור את הדלת לזוגיות הקודמת, למצוא את מה שנפשי חפצה ואולי רק כך יהיה לי טוב, ובמהלך המסע הזה מצאתי אותה, את האישה-ילדה המושלמת שלי, זאת שחיכיתי לה כלכך. ולמסע הזה הצטרפו כולם באושר, ההורים שלי, הבנים שלי, החברים שלי, כולם הצטרפו לאושר שלי וכולם איתי, חוץ מהבת שלי.

ואין יום שחולף בלי שאני חושב עלייך,

בפעם הקודמת שנפרדתי מאמא שלך, אמרת לי שלא ניסיתי, שאתן צ'אנס, נתתי, אבל זה לא עבד. האחים שלך הבינו את זה וזרמו איתי יחד לאושר שלי, אבל את. לקחת ממני את הצד המחורבן של האופי שלי, העקשנות, המרדנות, המחיקה של אנשים שלא באים לנו טוב והפנית את זה כלפיי.

מהעזיבה שלי היה לנו קשה, את גם ככה מתמודדת עם גיל ההתבגרות, עם קשיים שגם אני הערמתי לאורך השנים בחוסר נוכחות שלי בתקופות מסויימות, את לא יודעת למה, מעולם לא דיברנו על זה, את לא יודעת מה עשיתי, למענך, למען המשפחה ולמען כל השאר בתקופות האלו שלא הייתי בבית, אולי יום אחד אספר לך כשתהיי מספיק גדולה.

ואין יום שחולף בלי שאני חושב עלייך,

אחרי העזיבה שלי, שהייתה מוסדרת ומסודרת ובהסכמה ויחסית ברוח טובה, את הקשית עורף, אחרי זה הבנתי שלא רק שריחמת על אמא שלך שנשארה לבד וחשבת שנטשתי, אלה בנית לעצמך מחשבה שאם תבואי איתי ואליי אז בעצם תשלימי עם זה שאני כבר לא אחזור, וכמעט התגברנו על זה, עד שמריבה שלנו, בעקבות מה שאת חשבת שאני לא מכבד את הרצונות שלך, לא קיבלת את הטענה שלי שזה כי רציתי להגן עלייך כמו שעשיתי כל חיי, אלא לקחת את זה לקיצון, רבנו ואמרת לי משפט שלא אוכל לשכוח, אתה לא יודע כמה מחקתי אותך עכשיו. זה משפט שפגע בי כמו חץ ללב, ניתקת אותי, חסמת אותי, אני כותב לך ואת לא עונה, אפילו שקוראת את ההודעות, אני יודע מה קורה איתך רק מהאחים שלך שמספרים לי כי אני שואל בכל יום. ניתקת אותי והשארת אותי עם חור בלב, חור שותת בלב המאושר שלי שדולף כי אין יום שחולף בלי שאני חושב עלייך.

אני האבא שישן איתך לילות בבתי חולים לפני שנתיים, שלקח אותך לטיפולים, שרץ איתך לרופאים, אני האבא שדאג לך ורב עם כל העולם כשמישהו עשה לך רע, אני האבא שרץ בכל העולם, תרתי משמע, כדי לדאוג למשפחה, לקנות לך דברים, לדאוג לך לכל מה שצריכה, שאת ביקשת ממני לבוא איתך לייעץ לך מה ללבוש ולקנות, שאת ביקשת ממני לדאוג לך, אני האבא שלקח אותך לעשות קעקוע משותף, אני האבא שבכל פעם שנקלעת לצרה או פחדת ידעת למי לפנות ועכשיו, שקט ודממה.

אני אוהב אותך בת יקרה ואהובה שלי, מחכה שתחזרי אליי, לעולם לא אוותר, לעולם לא אשכח, לעולם לא אפסיק לחשוב עלייך.

אין יום שחולף בלי אני חושב עלייך....

בא לי,

לעזוב את הכל ולבוא עכשיו, לחבק אותך, עד שהגוף יכאב...

אני יודע שהיום עצבנתי ואפילו פגעתי, 

האמת, בהתחלה...

האשמתי אותך, את מה שהקפצת אצלי,

האשמתי שאמרת משהו שהדליק אותי,

שחזרתי לרגע, לזמן שלא הייתי שלם עם עצמי,

לזמן שהייתי שותק ורק שהכל יחלוף לידי או מעליי,

לזמן שלא ידעתי כיצד להתמודד חוץ מלתקוף בחזרה,

כמו שעיצבו ולימדו אותי,

לזמן שעל כל גירוי שלא הצלחתי להתמודד איתו - הגבתי,

הגבתי בהתפרצות של האימפולסיביות שכל-כך טבועה בי,

באימפולסיביות שאני מנסה להשקיט, למתן, לסנן,

חשבתי שלמדתי, התפתחתי והשתניתי מאז,

אבל כנראה הסדקים והשריטות נשארים אתנו לתמיד ולפעמים יוצאים על האדם הלא נכון ובזמן הלא נכון,

אני צריך עוד להשתפר,

אני עוד לומד על עצמי,

ללמוד איך לא להיות מונע ממה שמקפיץ אותי,

ללמוד איך לא לחזור לדפוסים של הזמנים הקשים,

ללמוד איך לבטא רגש - אני קצת דפוק בזה,

ללמוד איך להשתלט על עצמי ולא רק עלייך,

ללמוד שמגיע לי לחיות, בטוב!!! 

אני משתדל להיות סובלני, להכיל, לא להגיב,

אבל לפעמים זה פשוט לא עובד,

לפעמים משהו אחד קטן מדליק אותי,

ובאותו רגע אני מתחמש,

מנסה לא להגיב כי יודע לאן התגובה שלי תיקח אותי,

מנסה להחזיק, מנסה לשמור את הכל, באמת מנסה,

לפעמים בא לי לומר לך, שחוץ מרכבת, עבר עליי הכל...

בבקשה, אל תחמשי אותי,

הבטחתי לך ולי לשחרר, ללמוד לדבר ולא לשתוק ואז להתפוצץ,

אבל התחמושת ממשיכה להגיע אליי, זורמת לי מכל כיוון במוח, זורמת מכל רגש ששוצף באותם רגעים,

ואני לא מצליח להתמודד עם זה, בשביל זה לפעמים מעדיף לשתוק,

ואז אני יורה, יורה את הכל, מנסה רגע לעצור, רגע להתאפק, רגע לא לירות ולפעמים זה פשוט לא מצליח לי,

ואז אחרי הסערה שלי, מגיעה הסערה שלך ואני יודע שאני גרמתי לסערה הזו,

מסתכל על מה כתבתי, עם כל התחמושת שזרמה אליי,

ואז מרגיש עם זה ממש רע.

לפעמים אני מקווה שפשוט,

תדעי להכיל אותי טוב יותר,

טוב יותר ממה שלעיתים אני מכיל את עצמי,

ואז אולי... אולי... אדע סוף סוף להשלים עם עצמי.

מה התפקיד שלנו בחיי אנשים שאנחנו פוגשים בדרך ?

האם זה ללמד אותם סובלנות ?

האם זה ללמד דחיית סיפוקים ?

האם זה ללמד איך לא לאבד את עצמם ?

האם זה ללמד אותם שיש טוב בעולם ?

ואולי זה לא עניין של תפקיד,

 אולי זה עניין של הארה, 

להאיר לאדם מה הדברים שקשה לו איתם,

להאיר לו איך להתמודד איתם,

להאיר לו שהוא נמצא במקום הלא נכון לו,

להאיר לו שמה שקורה בחייו הופך אותו להיות לא הוא.

ואולי תפקידנו לעזור לאדם לעבור משבר או לשנות מצב בחייו ?

אולי אותו אדם היה צריך אותנו רק בנקודת הזמן הזו,

היה צריך אותנו כדי לסייע לתת מודע שלו להיזכר,

להיזכר למה הוא פה,

להיזכר מי הוא באמת,

לבדוק האם הוא במקום הנכון,

לבדוק האם לקח החלטות נכונות,

לבדוק האם הוא מדוייק ?

השאלה הגדולה, 

האם פה התפקיד שלנו מסתיים ?

ואולי זו לא המטרה היחידה ?

אולי יש תפקידים נוספים שעוד לא התגלו,

אולי האדם עכשיו עסוק בחשבון נפש,

שלא רואה מה שמולו,

שעכשיו לא מצליח להבחין מה מתחולל מולו,

שמרוב קוצים בשדה, הוא לא רואה את הפרח,

את הפרח שמנסה ללבלב,

והפרח הזה כמו האדם, 

גם הוא צריך השקייה, אדמה מזינה,

צריך שיטפלו בליבו, צריך שילטפו אותו,

צריך שיחבקו אותו, פשוט צריך שיהיו איתו.

אני אף פעם לא יכול להעיד על עצמי,

להעיד מה התפקיד שלי בחיי אנשים שפגשתי,

זה יומרני מידי.

אני יודע איזה תפקיד אני רוצה לבחור לעצמי,

תפקיד שאני רוצה לעצמי בחיי של זו שתבחר להיות לצידי,

רוצה להיות פה,

רוצה שתדע שאני רואה אותה,

רוצה שתדע שאני לא מוותר עליה,

רוצה שתדע שאני מרגיש אותה,

רוצה להיות העוגן שלה,

רוצה שתדע שתמיד יש לה על מי לסמוך,

רוצה שתדע שאני אדאג לה,

רוצה שתדע שאני אגן עליה,

רוצה שתדע שהיא אף פעם לא לבד,

רוצה שהיא תדע שאני רוצה להיות הטוב בחייה.

אני רוצה...

תפשטי את כל הבגדים,

תבחרי לתת לי לראות אותך ערומה, 

רוצה שלא תפחדי לתת לי להציץ לבפנים.

את לא צריכה להתאים את עצמך אלי,

את לא צריכה לחשוב לפני שאומרת לי כל דבר,

תכנסי להתקלח...

אני רוצה שתהיי את,

עם כל היתרונות והחסרונות שלך,

רוצה שתהיי את... ערומה מולי.

כשתהיי במקלחת, 

תשטפי את כל העבר שלך,

תשטפי טוב את השריטות,

תשטפי טוב את דעות הקדומות,

תשטפי טוב את חוסר הוודאות,

תשטפי טוב את החרדות.

אני פה איתך.

תשטפי עמוק את כל הפחדים,

את הפחדים שגורמים לך לחשוב יותר מידי,

את הפחדים שמסתירים את הרגש.

כשתצאי מהמקלחת,

תתני לכל הרגשות שלך להשתחרר,

תתני למקום הזה בלב להשתחרר,

תתני מקום בלב לאהבה שלך,

תבחרי לקבל את האהבה שלי.

תחייכי, תצחקי, תתאהבי, תבחרי, תרצי...

תבחרי ללבוש את החלומות שלך,

תבחרי ללבוש את הכמיהות שלך, שלי ושלנו,

תבחרי לבטא את עצמך בדיוק כמו שאת,

בלי פחדים או חששות,

תמיד בישירות, כנות, ופתיחות.

תתאפרי ברגש, בלב ובחיוך המושלם שלך.

תתני לי לשים לך את הנעליים שאת הכי אוהבת,

נצא לדרך ונלך ביחד, יד ביד,

נבחר ביחד להגשים את החלום והכמיהה...

אל תפחדי לחלום בגדול,

אל תפחדי לחלום באופטימיות, 

לראות את הטוב שיכול להיות,

את לא לבד,

אני נוגע בך ומחבק אותך כל הזמן,

אני פה איתך.

פחד,

פחד זו מילה מפחידה, אבל פחד זה לא מה שמפחיד

פחד שומר עלינו, מרחיק אותנו מסכנות

לעיתים גורם לנו לא לעשות שטויות

אם לאדם אין פחד אז או שהוא לא בן אדם בריא

או שכנראה אין לו מה להפסיד

אז בכל מקרה מדובר באדם מסוכן

מתי פחד הופך להיות בעיה,

כשהוא משתלט עלינו

כשהוא גורם לנו לחשוש מעצמנו

כשהוא גורם לנו להימנע

כשהוא מונע מאיתנו להתקדם, להתפתח, להיפתח לעולמות ואנשים חדשים

אז מה עושים עם הפחד שגורם לנו לעיתים לבלבול, לנסיגה למחשבות שמטרידות אותנו,

מחבקים את הפחד ומחזיקים אותו תמיד בפינה של הראש כדי לשמור עלינו אבל בד בבד לא נותנים לםחד להשתלט עלינו, למנוע ולחדול אותנו

בגלל הסיכוי שזה ישתלם צריך לעבוד על זה,

זה קשה, זה גם המון עבודה עצמית,

במיוחד כשמדובר בהסרת מחסומים,

בשבירת חומות, במתן אמון באנשים חדשים/אחרים

אבל אם לא נעשה כך, אז מה יוותר, לאן נתקדם, לאן נשאף, איך נשפר את עצמנו...

הרי נשאר באותו מצב שבו נמצאים היום,

לא נתקדם, לא נתפתח ולא ניתן לעצמנו הזדמנות, לנו ולמי שרוצה שטובתנו

אז מחבקים את הפחד ומצד שני נותנים לו לשמור עלינו אבל לא נכנעים ולא מוותרים לו.

תצמדי אליי ואקח אותך לשקע הכתף שלי,
שם תמצאי את המקום שלך,
את תתחפרי לך באותו השקע,
תנשמי את הריח שלי,
נשימה ועוד נשימה...
עד שתרגעי ותתמכרי.
באחת... שקע הכתף שלי,
הופך לבועת ההגנה שלי עבורך,
אני פה איתך,
את מרגישה את המגע שלי,
מחבק אותך בחיבוק גדול וחזק,
חיבוק מנחם, מכיל, מחזק,
מנשק את שפתייך בנשיקה,
נשיקה שמבטאת הכל,
נשיקה משכרת,
עד שלא תצליחי לחשוב.
מעביר לך במגע את מה שמרגיש,
זה יוצא מתוכי כמו לבה,
לבה שפורצת מלוע הר געש מתפרץ,
זו הדרך שלי,
להראות לך את כולי מבפנים,
להביא אותך למצב של רוגע, שלווה, חום, ריחוף, מגע עד סחרור,
ואז שוב להחזירך לשקע הכתף שלי,
ללטף את פנייך,
לשים את ידי על הפנים שלך,
וללחוש לך באוזן את שלי...

חניקה היא טכניקה שמטרתה לגרום לחנק גרוני או דמי על ידי יצירת חסך בחמצן שמגיע למוח, מטרת החסך הנשימתי הוא להביא לכניעה או נטרול.

מסירת העצמה והכח הזה לאחר זה משהו ייחודי, לתת למישהו אחר את השליטה על הנשימה,

את השליטה על מקור החיים, 

זו הכניעה וההתמסרות האולטימטיבית.

התחושה של הידיים שלי סביב הצוואר שלה.

העצמה והכוח שיש בתחושה הזו,

ההכרה שהיא בוטחת וסומכת עליי,

נותנת בי אמון, יודעת שלא אפגע בה.

לצפות ביד שלי לוחצת על הצוואר שלה, 

שולט על קצב הנשימות שלה,

להסתכל על נשימותיה כשאני זז בתוכה,

להסתכל על עיניה שנסגרות מעונג,

להרגיש אותה כשהיא מתקרבת לשיא שלה, 

לשלוט על האורגזמה שלה.

ללחוץ מעט יותר על הצוואר שלה,

לראות אותה נכנעת ומתמסרת,

לראות את עיניה נפערות לפתע,

לראות את פיה מנסה לשאוף עוד קצת אוויר,

לראות את נשימותיה מתקצרות,

להרגיש את הירכיים שלה רועדות מתחתי,

להרגיש את כל גופה רוטט,

לצפות בה מנסה לגנוח חזק ללא הצלחה,

לצפות בראשה זז לאחור כשהיא מגיעה לאורגזמה,

לצפות בכל גופה רוטט כשאני נותן לה לגמור,

להרגיש את ירכיה נסגרות עליי ברטט חזק.

להרגיש את הירכיים שלה לא מפסיקות לרטוט,

לשחרר את ידי, להעביר אותה על גופה הרפוי,

לצפות בה שואפת עוד ועוד אוויר בחופשיות,

ולהסתכל על החיוך מלא עונג שעל פניה.

לדעת שאני הבאתי אותה לשם... חנוקה...

כמה משמעויות טמונות בכיסוי העיניים,

זה לא לכסות אותן כדי שלא תראי אותי,

זה לא כדי שלא תסתכלי בעיניי הרושפות מתשוקה אלייך,
זה לא כדי שתרגישי חסרת ביטחון,
זה לא כדי להעביר יד על פנייך ולהרגיש את עורך סומר,
זה לא כדי להרגיש את הרעד עובר בגופך.

זה לכסות כי לא יכול לעמוד במבטך החודר,
זה לכסות כי לא רוצה שתבהלי כשתראי את העיניים שלי משתנות לטורף שנמצא בתוכי,
רוצה שתחווי אותי לפני שתראי את הטורף שבי.
זה לכסות אותן כי את מתמסרת אליי,
זה לכסות אותן כי את בוטחת בי,
זה לכסות אותן כי את נותנת לי את כולך ללא תנאי
יודעת שהכל מתוך תשוקה, תאווה, ביטחון ואהבה

ואת... את.... את רוצה את זה אפילו יותר ממני,

אז שימי את הכיסוי על עינייך ותתמסרי אליי...

ביקשת יפה אז אני מפרסם פה גם את החלק השני...

הוא מושיט לה יד ואומר לה קומי, היא מצייתת וקמה, עומדת מולו, הוא מסתכל על השדיים שלה, רואה איך עוברת בה צמרמורת ואת הפטמות שלה זקורות וקשות, הוא מסתכל ורואה את הירכיים הפנימיות שלה רטובות  מהנוזלים שלה, הוא מושיט את ידו לפטמה הימנית שלה וצובט, היא מחניקה צעקה, הוא סוטר עם ידו על השד שלה, היא נאנחת ונושכת את השפה העליונה שלה.

הוא תופס אותה בחוזקה ביד מסובב אותה כך שהשדיים שלה לכיוון הקיר, אומר לה את הולכת לקבל את הזין שלי שימלא אותך עמוק בתוכך, היא שמה את ידיה על הכיור, הוא מתכופף מעט מפסק את פלחי הישבן שלה, בוחן את הכוס החלק והרטוב שלה ואת החור הצר של הישבן שלה, מעביר למטה על הכוס הרטוב שלה, שפתי הכוס שלה נפתחים הוא מחדיר אצבע שמחליקה פנימה, היא נאנחת כשהוא שולף את האצבע ממנה כשהיא מלאה מהרטיבות שלה, הוא לוחץ את האצבע הרטובה על החור הצר של הישבן שלה ובתנועות מעגליות מעסה לאט את החור ומחדיר את האצבע לתוכה, היא נאנחת, הוא מתחיל להזיז את האצבע שלו בתוך החור הצר שלה, מזיין אותה ולאט לאט מרחיב את הפתח ואז מפליק לה מכה חזקה עם גב כף היד על הישבן שלה, מעוצמת המכה היא זזה קדימה, נאנחת… הוא שוב מפליק לה הפעם חזק יותר, רואה את פלחי הישבן הלבנים שלה מאדימים מהמכה, הוא שוב מפליק הפעם עם יד פתוחה על הישבן לכיוון הירך רואה את סימני האצבעות שלו על הישבן שלה, הוא ממשיך להחדיר את האצבע ומוסיף עוד אצבע שחודרת כבר בקלות לחור הישבן הצר שלה. הוא מעביר את ידו עם אצבעות פתוחות מתחת לשיערה דרך הקרקפת שלה, מלטף ביד אחת ומזיין את הישבן שלה עם היד השנייה, לפתע הוא תופס את שיערה עם ידו קרוב לשורשי השיער עם אצבעות פתוחות שנסגרות בחזקה על שיערה, מוציא את האצבעות שלו מהישבן שלה ומחליק ולוחץ לאט על פתח הישבן הצר שלה את הזין הקשה והעבה שלו שנכנס לאט וממלא את חור הישבן שלה. הוא אוחז חזק בשיער מושך לאחור חזק ומתחיל לזיין אותה בתחת, בהתחלה לאט כדי שתתרגל לגודל שממלא אותה  היא גונחת הוא מושך חזק יותר בשיערה ומגביר את קצב הדפיקה, הוא מרגיש את האשכים שלו פוגעים בישבן שלה שומע את הרעש שלהם פוגעים בלחיים של התחת שלה, את הגניחות והאנחות שלה, מסתכל למטה ורואה את הזין שלו מפלח את הישבן שלה את החור הצר שלה שהדוק על הזין שלו ונמתח בכל פעם כשהוא חודר שוב יוצא ושוב חודר. הוא מגביר קצב, מצמיד אותה עם גבה לגוף שלו אוחז עם יד אחת את השד השמאלי שלה וצובט את הפטמה שלה כשהוא ממשיך להגביר קצב היא מנתקת יד אחת מהכיור ומתחילה לזיין את הכוס שלה עם האצבעות שלה תוך שהוא מזיין את הישבן שלה, היא נאנחת, גונחת בקול , מנסה לעצור את הגניחות נושכת את השפתיים שלה אבל לא מצליחה, היא מבקשת בקול מתחנן בבקשה תרשה לי לגמור, הוא עונה לה, לא!!!, הוא עוזב את השיער שלה ושוב מפליק לה בעוצמה על הישבן, היא לא מצליחה לעצור את עצמה וגונחת בקול חזק יותר, הוא מגביר עוד קצב, הוא שם את ידו השנייה על צווארה העדין, מושך אותה אליו כך שגבה כמעט נוגע בגבו, אוחז בצווארה עם ידו הפתוחה אצבעותיו הפתוחות לוחצות מעט כשהוא מקרב את שיערה לפניו ולוחש לה באוזן בקול שקט עכשיו תקבלי את זה יותר חזק ועמוק, הוא זז לאחור כמעט מציא את הזין העבה מתוכה ואז מפלח אותה בעצמה קדימה, עם כל חדירה שלו היא זזה קדימה, כמעט עפה על הכיור אבל עוצרת את התזוזה עם היד השנייה שלה שאוחזת בכיור, הוא מזיע מטפטף זיעה על הגב שלה, הזיעה ניגרת ונוזלת עליה לכיוון הישבן שלה מרטיבה עוד בלחות את הזיון הזה שהופך לקולני יותר ויותר עם קולות הדפיקה של הגוף שלו, היא גונחת נאנחת מנסה לכבוש צעקה, עוד בבקשה, אומרת לו ברעד בבקשה תרשה לי לגמור,הוא לא עונה לה, אלא מגביר עוד את הקצב, היא מרגישה את הלחץ של אצבעותיו על צווארה, את חור הישבן שלה מלא בזין שלו שזז קדימה ואחורה בעצמה וחודר עמוק לתוכה, הוא לוחש לה באוזן בקול שקט ומרגיע עכשיו אני מרשה לך לגמור, תגמרי !!! היא רועדת בכל הגוף נשענת עם שתי ידיים על הכיור כדי להחזיק את עצמה כשהיא נאנחת אנחה ארוכה משחררת את עצמה וגומרת, הוא נאנח בעוצמה מוציא את הזין שלו מהישבן שלה, מסתכל על חור הישבן הצר שלה שפעור מולו ומשפריץ 2 מטחים סמיכים על החור הישבן שלה ומטח סמיך וחמים שמגיע עד לגב התחתון שלה.

הם מתנשפים ביחד, הוא מזיע מהמאמץ והחום, הוא לוקח מספר ממחטות מרטיב אותן מעט במים קרים ומגיש לה שתתנקה, הוא מרטיב עוד כמה ממחטות ומנגב ומנקה את השפיכה שלו מהגב והישבן שלה, המגע של הממחטות הקרירות כלכך נעים לה, הוא מלטף אותה בעדינות תוך שהוא מנגב אותה ואז מתפנה לנגב את עצמו, את הזיעה שעל פניו וגופו, את הזין שלו הוא לא מנקה רוצה להשאיר את טעמה ומיציה על הזין שלו לזיכרון. שניהם מתלבשים תוך שהם מסתכלים אחד לשני בעיניים ומחייכים חיוך של סיפוק והנאה.

הוא פותח מעט את דלת התא מסתכל לתוך הקרון וכשרואה שאין עוד אנשים בקורן הוא מושיט לה יד והם יוצאים מהתא ומתיישבים בספסלי הקרון אחד מול השני שניהם סמוקים ואם מישהו היה צופה מהצד במבטים ביניהם, הוא בוודאות לא היה טועה והיה מבין בדיוק מה התרחש ביניהם, המשיכה והתשוקה ביניהם בלתי ניתנת לשליטה ולהבנה. הם מחליפים מספרי טלפון וחברויות בפייס הם מדברים ממש מעט, בעיקר המבטים שהם נועצים אחד בשניה התנועות והחיוכים ביניהם מדברים לבד. הם מגיעים לתחנה האחרונה וקובעים לדבר בהמשך היום, היא יורדת ראשונה מהקרון וצועדת על הרציף, הוא הולך מעט מאחוריה ומביט על הליכתה החתולית והסקסית, היא לרגע משתהה בהליכתה ומסתכלת לאחור אליו, מיישרת אליו מבט סקסי מדהים ומפריחה לו נשיקה באוויר.