מהכספת שלי

מה התפקיד שלנו בחיי אנשים שאנחנו פוגשים בדרך ?

האם זה ללמד אותם סובלנות ?

האם זה ללמד דחיית סיפוקים ?

האם זה ללמד איך לא לאבד את עצמם ?

האם זה ללמד אותם שיש טוב בעולם ?

ואולי זה לא עניין של תפקיד,

 אולי זה עניין של הארה, 

להאיר לאדם מה הדברים שקשה לו איתם,

להאיר לו איך להתמודד איתם,

להאיר לו שהוא נמצא במקום הלא נכון לו,

להאיר לו שמה שקורה בחייו הופך אותו להיות לא הוא.

ואולי תפקידנו לעזור לאדם לעבור משבר או לשנות מצב בחייו ?

אולי אותו אדם היה צריך אותנו רק בנקודת הזמן הזו,

היה צריך אותנו כדי לסייע לתת מודע שלו להיזכר,

להיזכר למה הוא פה,

להיזכר מי הוא באמת,

לבדוק האם הוא במקום הנכון,

לבדוק האם לקח החלטות נכונות,

לבדוק האם הוא מדוייק ?

השאלה הגדולה, 

האם פה התפקיד שלנו מסתיים ?

ואולי זו לא המטרה היחידה ?

אולי יש תפקידים נוספים שעוד לא התגלו,

אולי האדם עכשיו עסוק בחשבון נפש,

שלא רואה מה שמולו,

שעכשיו לא מצליח להבחין מה מתחולל מולו,

שמרוב קוצים בשדה, הוא לא רואה את הפרח,

את הפרח שמנסה ללבלב,

והפרח הזה כמו האדם, 

גם הוא צריך השקייה, אדמה מזינה,

צריך שיטפלו בליבו, צריך שילטפו אותו,

צריך שיחבקו אותו, פשוט צריך שיהיו איתו.

אני אף פעם לא יכול להעיד על עצמי,

להעיד מה התפקיד שלי בחיי אנשים שפגשתי,

זה יומרני מידי.

אני יודע איזה תפקיד אני רוצה לבחור לעצמי,

תפקיד שאני רוצה לעצמי בחיי של זו שתבחר להיות לצידי,

רוצה להיות פה,

רוצה שתדע שאני רואה אותה,

רוצה שתדע שאני לא מוותר עליה,

רוצה שתדע שאני מרגיש אותה,

רוצה להיות העוגן שלה,

רוצה שתדע שתמיד יש לה על מי לסמוך,

רוצה שתדע שאני אדאג לה,

רוצה שתדע שאני אגן עליה,

רוצה שתדע שהיא אף פעם לא לבד,

רוצה שהיא תדע שאני רוצה להיות הטוב בחייה.

אני רוצה...