השקט הזה עושה לי רע,
אני אדם שחיי מאינטנסביות, מחיות, מרעש, מתזזיתיות, מאקשן, משיחות ועוד...
למרות כל זה, לפעמים אני חייב את השקט שלי, יודע גם לקחת אותו לפעמים. עושה את זה כשחוזר לבית ויושב במרפסת כמה דקות להירגע עם השקט שלי. לוקח אותו לפעמים גם סתם באמצע היום או בערב. צריך לפעמים להרגיע את כל הרעש והאקשן שלא נגמר במוח שלי
אני כל הזמן חושב על הצעד הבא, על היום הבא, על המשימה הבאה, על הרגע הבא, על הסקס שבא לי איתך על איך ומה יהיה, על ההפתעות שבא לי לעשות לך, על לאן נלך, מה נעשה, איך אפעיל אותך כשאפליק לך ואכניס אותך לחדר ארונות לפנגר אותך עד שתגמרי לי באצבעות ואז תמצצי ואזיין לך את הצורה חזק, איזה צעצועים אקנה ואזיין אותך איתם, איך אתפסו לך את הידיים, איך אחטיף לך, איך אזיין אותך בשתי חורים באותו הזמן.
השקט הזה, החוסר תקשורת שיש בימים האחרונים בינינו, עושה לי את ההיפך, במקום לראות את זה כשקט מבורך, זה עושה לי קצרים ממוח, מעצבן אותי, ומתסכל אותי ואז אני נהיה שקט, זו לא אדישות, זה שקט. עשיתי את זה שנים בפרק הקודם ולא רציתי להיות שם שוב, בשקט הזה
אמרת שמרגישה שמשהו בי שונה מאתמול, שום דבר בי לא שונה, הדינמיקה שלנו שונה כשאת שותקת ואני שמתי לב שמשהו השתנה אצלך ואז זה משפיע עלינו.
את יודע שיותר קשה לי לדבר ואני אדם שיותר עושה אז עכשיו אעשנה על מה ששאלת אתמול.
שאלת אתמול למה לא באתי אחרי שהתעצבנת והלכת למיטה לבד, אז אני מתמודד כבר יותר מיומיים עם אישה שבקושי מדברת איתי, אני ראיתי מהתחלה מה עובר עלייך וידעתי למה, ניסיתי לדבר ולדובב אותך אבל את בשלך, לא קרה כלום, הכל בסדר. האמירה שלפחות הסקס טוב, אז הסקס מעולה גם כשאנחנו עצבניים ולא מדברים. אבל האוקסימרון הגדול הוא שהייתי מוכן לשבת איתך 3 שעות, לטחון אותך בשיחות ואז לזיין לך את הצורה באגרסיביות. אז לא באתי כי לא דיברת, הייתי מתוסכל ואת לא דיברת, אמרת לי שעצבנית ועדיף שלא תדברי, אז העדפתי להיות לבד, לתת לשקט להרגיע אותי כי זה עצבן ותסכל אותי, והשקט לא הרגיע אלא רק עצבן ותסכל אותי יותר.
חשבתי שאת מכירה אותי, אבל אחדד לך כדי שתדעי, השקט, זה שאת לא מדברת עושה לי רע סובלני אני יכול להיות, אבל השקט עושה לי רע.
ולגבי הנושא העיקרי,קודם כל אני אוהב אותך, על זה נדבר, נריב, נבכה, כשתדברי, כמו אתמול בלילה לפני הסקס המעולה שהיה, כי עכשיו שוב חזרת לשקט וזה מתסכל אותי.