יום חמישי
מתחילת המלחמה החיים שלנו התהפכו
מסופשים מלאי מסיבות וחגיגות
לשקט מתוח ועצבים שלא נגמרים.
כל המצב גורם לחוסר שקט וגם לדחיית צרכים וחשקים.
אבל אין מה לעשות אנחנו בני אדם ומידי פעם צריכים לחיות או לפחות קצת לברוח מהסערות והמתחים
ולשבור אותם.
אתמול קבענו להפגש, בחורה מקסימה שהכרתי,
היו לנו תוכניות וגם הכנתי כמה הפתעות. שאשמור לעצמי.
קבענו לערב
בנתיים אני מתארגן מארגן מסדר מכין את הכל.
ואין אצלי לחפף אני פרפקציוניסט.
הכל תיק טוק.
פתאום אזעקות במרכז.
התחילה בהלה, והיה לה חשש לצאת.
אין ספק שזה מלחיץ ויש פחד, זה לא פשוט לצאת שיש טילים באויר. סכנת חיים.
ניסיתי להרגיע אותה, אבל מצד שני גם הבנתי אותה...
זה בכלל לא פשוט.
קבענו שנחזור לדבר יותר מאוחר ואם המצב ירגע אז אפשר להפגש, גם המרחק לא גדול.
ושוב אזעקות למרכז.
הבנתי שהיום זה לא יקרה.
הכל השתבש
אני חושב מה לעשות, הכל מוכן מסודר ובא לי לשבור את השיגרה הרעה הזאת שמרחפת עלינו כמה ימים.
אז אני מקבל הודעה מחברה טובה שהיא באזור, ואם אני פנוי להפגש.
אז נפגשנו
תמונות מהמפגש.
ביחד ננצח !
