|
|
|
סוף סוף בזק התקינו לי את הקווים בחזרה, ואני כאן.
עברתי לדירה מהממת במרכז תל אביב ברחוב הכי שקט וירוק, ואחרי ימים של סידור והתמקמות אני שוב כאן.
ומחרתיים, אינשאללה יתקיים סוף סוף הסשן שלי ושל גברתי, אחרי חודש של ייבוש הדדי בעל כורחנו 😄
הישארו מחוברים ואל תזפזפו בפרסומות 😄
ושוב יהיה לי חיבור קווי. החיים נראים אחרת בלי האינטרנט והמיילים.
רק קפצתי לבקר מהמחשב של גברתי. נתראה מחר 😄
נ"ב...
הגבירה שלי מדהימה!
הדירה שלי מדהימה!
החיים שלי מדהימים 😄
טוב לי :))
ולמשך שבוע אהיה מנותקת מהאינטרנט ומקווי הטלפון הקוויים שלי (בזק יתקינו את הקווים רק ב 21 בחודש).
אז לא לדאוג, אני לא הולכת לשום מקום. בקרוב אחזור 😄
ומי שרוצים לדבר איתי והם חברים שלי, יוכלו להשיג אותי בנייד.
קלייר.
זהו. חתמתי.
אני יודעת שכבר שלשום הייתי אמורה לחתום, אבל המו"מ התפוצץ וכל האתמול הייתי עסוקה בהתרוצצויות בחיפוש אחר דירה חלופית.
ומצאתי, והיא מקסימה, ענקית, מוארת, אפילו סקסית, ויש לי גינה פרטית מאחורי הבית.
היום חתמתי.
בעל הבית כזה טיפוס מקסים שכשהגענו לחלק של הערבים (הבאתי את אמא שלי כדי שתחתום), הוא פשוט אמר לי "אני בוטח בך", מילא את שמו ואת שמי בחלק של הערבים ושנינו חתמנו ליד 😄
אני מאושרת. ב - 16 בחודש נעבור.
יששששששששששששששששששששששששששששששששש.
ביום אחד - מחר, אני אמורה להספיק לעשות מהשעה שמונה וחצי בבוקר ועד לשעה תשע בערב את הדברים הבאים:
לרוץ להוציא כסף מהבנק. - חצי שעה.
לשלם מע"מ (באיחור אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא) - עשר דקות.
להכין סיכומים שסיכמתי עם בעל הבית שלי בכתב. - שעה וחצי.
להיפגש עם לקוחה של המשרד. - שעה.
להיפגש עם בעל הדירה שלי ולהביא לו כסף ואת הסיכומים. - שעה
להעביר בעלות על האופנוע שלי. - שעה (כולל נסיעות)
להביא ממשרד הרישוי זימון לטסט לאופנוע. - שעה וחצי.
לקחת את האופנוע להכנה לטסט במוסך. - שעתיים.
להעביר את האופנוע טסט. -שעה.
לעבוד. -
להוריד את הכלבה שלוש פעמים. - שעה
להיפגש עם בעל הבית החדש שלי. - שעה וחצי
נשאלת השאלה...
אם בין שמונה וחצי בערב לתשע בערב משתרעות להן 12.5 שעות, ובלי לחשב זמן עבודה אני סופרת כאן 12 שעות ועשר דקות. מתי לעזאזל אני עושה פיפי ביום הזה?
החיים נראים הרבה יותר עשירים ומאושרים כשגברתי בארץ.
רק עוד טיפה, והיום היא כבר נוחתת :)
היא טסה לאירופה לסופ"ש ואני מסתכלת על השעון, ומדמיינת לי אותה מהדקת את חגורות הבטיחות, מתכרבלת בתוך המעיל שהיא לקחה איתה (תמיד קר לה בטיסות), מעיפה אולי מבט אחרון אל האורות של "בן גוריון", אולי לרגע חושבת עליי שכאן... וממריאה.
מחכה לי סופ"ש עמוס בחברים, משפחה, עבודה, כתיבה. אבל המחשבות כל הזמן איתה. בין הודעות ה- SMS שנשלח, לשיחות הטלפון המתגעגעות יעברו כמה שעות. ובהן אדמיין אותה נהנית לה שם, כשהיא מטיילת בחנויות בימים ההומים של לפני חג האהבה, או שוכבת מתחת לידיו/ה של המעסה שבספא.
אני רוצה שהיא תהנה שם. אני אתגעגע - כמו תמיד כשהיא נוסעת, אבל אני רוצה שתהנה באמת שם. אני רוצה לראות את המבט שלה מאושר ונינוח כשהיא תיכנס למכונית בשדה התעופה, כשאבוא לאסוף אותה.
הספירה לאחור מתחילה :)
היא משגעת וכל הפרטים כבר סוכמו עם בעל הבית.
ישששששששששששששששש 😄
שלוקחים דירת 3 חדרים, חוצים אותה, מוסיפים עוד מקלחת שירותים וחתיכת שיש, וטוענים שמדובר בשתי דירות להשכרה (2 חדרים כל אחת בגודל 20 מ'), כל אחת בעלות של 600 דולר.
תגידו, יה בעלי בתים, התחרפנתם?
אני נשבעת שהם לא נורמלים.
על הכוכים עבורם הם דורשים 600 $ לא היו לוקחים ברמת גן (עיר לא זולה), אפילו 300 $.
קשה... קשה...
אתמול יצאתי עם גברתי לבדוק דירות. ראינו אחת מדהימה ושתיים מחורבנות. והכי מצחיק, יש את השיטה הזו של בעלי הדירות... הם לא מפרסמים מספר טלפון, לא הם.
הם מודיעים לכל עם ישראל "היום בחמש מראים את הדירה". ואז מתחילה ההתנפלות. שישים איש מנסים לאכלס חלל של 20 מטרים. כל אחד מהם בודק את מרפסת השירות, השירותים, המטבח. כולם שואלים את אותן השאלות על גובה הארנונה ואיך בעל הבית, ומי שנאלצים לעמוד בפרץ הם הדיירים לשעבר, שרק מתים לעזוב ומספרים לכולם, שבעל הבית שלהם (ההוא שהעיף אותם כי הם לא הסכימו להוסיף 5 דולר לחודש לשכר הדירה), הוא פשוט מלאך.
בקיצור... כבר שבוע של חיפושי דירה. הרבה צחוקים, המון ריצות ותשישות מוחלטת, שמפילה עליי שנת מתות כשאני כבר צונחת למיטה.
יאללה, מחר רואים עוד דירה 😄
אה, ושכחתי...
היום הסתיים הסימסטר הראשון שלי. מעכשיו לחודש ימים אני מובטלת מלימודים. איזה כייף :)
ציירי לי אמת ושמחה
ביקשה הילדה
בצבעים של בריחה.
מכחול המילים
צייר לה דירה ומיטה
עננים שנעים על תקרה
וחיבוק שעוטף את גופה.
וכתף הוא צייר שרוחבה כיבשת
מילות אהבה ומבט שמלא בה
מילאו את החדר.
הילדה נרדמה ואני המציירת
עוטה מכחולי כשריון
להגן על השקט.
