לפני 18 שנים. 2 בפברואר 2006 בשעה 17:20
היא טסה לאירופה לסופ"ש ואני מסתכלת על השעון, ומדמיינת לי אותה מהדקת את חגורות הבטיחות, מתכרבלת בתוך המעיל שהיא לקחה איתה (תמיד קר לה בטיסות), מעיפה אולי מבט אחרון אל האורות של "בן גוריון", אולי לרגע חושבת עליי שכאן... וממריאה.
מחכה לי סופ"ש עמוס בחברים, משפחה, עבודה, כתיבה. אבל המחשבות כל הזמן איתה. בין הודעות ה- SMS שנשלח, לשיחות הטלפון המתגעגעות יעברו כמה שעות. ובהן אדמיין אותה נהנית לה שם, כשהיא מטיילת בחנויות בימים ההומים של לפני חג האהבה, או שוכבת מתחת לידיו/ה של המעסה שבספא.
אני רוצה שהיא תהנה שם. אני אתגעגע - כמו תמיד כשהיא נוסעת, אבל אני רוצה שתהנה באמת שם. אני רוצה לראות את המבט שלה מאושר ונינוח כשהיא תיכנס למכונית בשדה התעופה, כשאבוא לאסוף אותה.
הספירה לאחור מתחילה :)
