שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שייכת

גווי זקוף ראשי מורכן / בבואך לדרוש את ששלך / רקמת בי שייכות / תוחלת שונה לקיום מלא / יצקת את נשמתך לתוכי. התפרסם היום: שוב מקולרת
לפני 9 שנים. רביעי, 30 ביוני 2010, בשעה 12:21
כבר הרבה זמן שאני שייכת לגברתי,
אלא שהזמן היה חייב לעבור
לפני שאקולר אליה - במילים,
ובהמשך בטקס שגברתי מתכננת לי.

הקילור הוא הצהרה שאני בוחרת להצהיר בפומבי.
הצהרת שייכות, מחויבות ואמון - והם הדדיים.
גברתי ריפאה בי את פצעי העבר
ולאחר שהאמנתי שלעולם לא אעניק שוב את עצמי -
יכולתי בזכותה לחזור ולממש את מהותי.

אני השפחה של Simone DeBra.
לפני 10 שנים. שני, 15 ביוני 2009, בשעה 12:39
המריבות, הקשיים,
ההתרחקויות שלכן...
כל אלה לא תלויים ברצוני.
הפרידות, השיבות,
הפגיעות שלכן...
גם כל אלה לא תלויים ברצוני.
ההשתייכות, ההתמכרות,
האהבה שלי אלייך...
הן לא תלויות ברצוני.
לאבד אותך אחרי שנים
של המתנה בלתי מודעת...
מעולם לא היה ברצוני.
לפני 11 שנים. שבת, 23 בפברואר 2008, בשעה 13:28
תמיד כשהייתי צריכה - היית שם בשבילי.
מקשיב, מחייך, מצחיק,
מתעופף מנושא לנושא כמו פרפר צבעוני.
אהבנו להשתגע יחד בשיחות שלנו.
אני זוכרת אותי מצווה עליך להרוג את הטרמפיסטית שנעמדה לידך ושגרמה לכל הנהגים לעצור רק לה, ואותך שמנסה לשכנע אותי שלא כדאי.
לא הצלחת לשכנע. רציתי אותך על הטרמפ לתל אביב מהר.

אהבתי את הטיזינג ההדדי שהיה בשיחות שלנו.
שנינו ידענו כמובן שאין מאחוריו דבר פרט להמון צחוק.
וכמה שצחקנו יחד.

לפעמים היינו מדברים ברצינות: אני על כמה שטוב לי להשתייך לגברתי ואתה על כמה שהיית רוצה להשתייך בדיוק כך.
כל הזמן חיפשת את הגבר ההוא שתגרום לו להתאהב בך באותה העוצמה בה אתה התאהבת.

יחד זה הרגיש כמו שני ילדים שיכולים להרשות לעצמם להתפרע.

אני יכולה לשמוע את הקול שלך אצלי בראש כשהיית מתקשר אלינו:
"היי אור, אני רוצה לדבר עם קלייר.
"קלייר תצאי כבר, אני מתגעגע.
"תצאי או שאני אקרא לך זנזונת".

ואני שלא מרשה לך לקרוא לי כך. רק לגברתי מותר, אבל ידעת לגרום לי לצאת כדי לדבר איתך.

אני זוכרת שעות של שיחות בינינו כששנינו רובצים על הספה שלי. שיחות על אהבה, ילדים, הורים, מהות החיים, לימודים, עתיד... שוב אהבה.
נורא אהבת לנסות להדהים אותי בסיפורים על הזיונים שהיו לך.
הסיפורים שלי הדהימו יותר :)

אני תמיד אוהב אותך נדב.
אתה בין האנשים הבודדים שהפכו לחברי אמת שלי.
פסיכי מתוק ואהוב שלי,
אני מתגעגעת.
לפני 12 שנים. שני, 24 בספטמבר 2007, בשעה 11:04
מתוך החמש אליהן שלחתי את "צומת חולון", ענו בינתיים בשלילה.
שתיים מהן לא טרחו להסביר.

בזמורה ביתן ההתייחסות הייתה הכי מכובדת. קיבלתי מכתב מפורט שמציין את החלקים שעוברים מבחינתם טוב בספר ואת אלה שלא. הם כתבו שהספר עלה לישיבת מערכת ושרק בה הוחלט שלא להדפיס אותו.

לפחות יש לי נימוקים שאני יכולה להתייחס אליהם אם אחליט לערוך בספר שינויים.

עוד שתי הוצאות לאור אמורות לשלוח אליי תשובה בימים הקרובים.

אני בהמתנה.
לפני 12 שנים. רביעי, 12 בספטמבר 2007, בשעה 03:40
הימים האחרונים היו מעייפים ומעט מעצבנים. גברתי התלבטה אם לדחות בגללם את הסשן שלנו, אבל בסופו של דבר החליטה (לאושרי), לא לדחות אותו, אלא רק להקל בו מעט.
היא הבהירה לי שבשל המתחים בהם עמדנו, היא לא תממש הפעם את הסשן האכזרי(?!) שהיא תכננה, ושנלך על סשן לייט לכבוד ראש השנה.
גברתי היא הקובעת ואני רק כלי בידיה, כפי שהובהר לי במהרה :)

מיד כשנכנסנו למיטה החלה גברתי במשחק תפקידים חדש.
"אז את הזנזונת שרוצה לשכב עם שחקן הכדורגל שמשחק אצלי בקבוצה?" היא שאלה.
לקח לי שנייה להתאפס על הרעיון.
"כן גברתי, הוא מאוד מוצא חן בעיניי." אני עונה ומשתדלת למצוא חן.
"תראי, השחקנים שלי רגילים לשרמוטות שמנסות להיכנס להם למיטה בכל הזדמנות. התפקיד שלי כמנהלת הקבוצה, הוא לקבוע מי תזכה לעשות את זה ומי לא. רק שרמוטות וזנזונות מצטיינות מגיעות לשרת אותם. את חושבת שאת זנזונת טובה?"
"כן גברתי." אני ממהרת להעיד על עצמי.
"אני אצטרך לבדוק את זה." מבהירה לי גברתי. "את מבינה, השחקנים שלי אוהבים לחלוק ביניהם את השרמוטות, מה שאומר שאת תצטרכי להיות מסוגלת לקבל בו זמנית שניים או שלושה שחקנים. וקחי בחשבון שאחרי הפסדים הם אוהבים לפרוק את התסכולים שלהם על הבחורות."
"זה יהיה בסדר גברתי." אני מבטיחה.
"נבדוק." היא אומרת "בתור התחלה תפתחי את הרגליים שלך. שרמוטה טובה אף פעם לא סוגרת רגליים."
מיד כשאני פותחת בפניה את רגליי היא מתחילה להספינק לי בידה את הכוס, שהולך ומתחמם עד לבעירה עם כל ספנק.

אני גונחת מעונג ומכאב. כשהכאב גדול מדי ואני מנסה להגן מפניו בסגירת רגליים, אני חוטפת מיד נזיפה.
"את רוצה ללמוד להיות זנזונת ראויה או לא?" אני רוצה ואני פותחת.
"בכלל לא בטוח שתזכי להזדיין דווקא עם השחקן שאת מפנטזת עליו." מבהירה לי גברתי, "כמה זמן את מפנטזת על לשכב איתו?"
"שלוש שנים גברתי." אני עונה לה בין האנחות.
קצב הספנקים גובר. לרגע היא מפסיקה ומחדירה את אצבעותיה אל הכוס שלי.
"את לא מספיק רטובה." היא קובעת, "זנזונת אמיתית צריכה ליזול כשמצליפים לה בכוס."
אני לא מבינה איך היא יכולה להוציא כך את דיבתי כשאני שנייה מהגמירה הראשונה שלי, אבל אני לא ממש במצב להתווכח איתה כשידה חוזרת לחבוט לי בכוס.
הראש שלי מסוחרר מעונג והגוף זז וכמה להצלפות שלה.

"את לא תגיעי אל השחקנים לפני שאחליט שאת מוכנה." מבהירה לי גברתי, "את צריכה להיות מוכנה לכך שכמה שחקנים קשוחים יזיינו אותך, ישפיכו לך בפה ועל הגוף וישתינו עלייך ובתוכך."
אני כבר במצב של היטרפות מהפנטזיה שגברתי בונה לנו, וההצלפות תוכפות.
כשאני מרגישה שעוד רגע אתפוצץ היא מרשה לי לגמור ואני מתפוצצת על כף היד שלה. היא מניחה לי לנוח לרגע, אבל רק לרגע.

"אני צריכה לוודא שתוכלי להתמודד עם הקשיחות של השחקנים שלי ושלא תצרחי מכאב ותפריעי להם." מבהירה לי גברתי כשהיא שולחת את אצבעותיה אל הפטמה שלי. היא לשה אותה, צובטת, מחדירה לתוכה את ציפורניה. הכאב אדיר אבל נפלא לי. אני רוצה עוד וצורחת מכאב.
סטירה.
"כל פעם שתצעקי תחטפי סטירה." מבהירה לי גברתי ושוב הכאב הנפלא והאיום הזה.
שוב אני צועקת מכאב ושוב סטירה.
שוב כאב, צעקה סטירה...
הראש שלי מתחיל להסתחרר אל הספיס.

"תסתובבי על ארבע." היא פוקדת.
אני מנסה כל כך להחזיק את עצמי על ארבע, אבל הגמירה מתחילה להתערבב לי עם הספייס, כשהיא לוקחת לידה את שוט הזנבות ומתחילה להצליף בישבני.
הוא בוער לפחות כמוני מעונג. אני מרגישה איך הגוף שלי רוקד תחת ההצלפות שלה.
כשאני קורסת היא דורשת ממני להתייצב שוב על ארבע.
בפעם הראשונה אני מצליחה. בשנייה הספייס כבר כובש את כולי.

"אני לא מתכוונת להתחשב לך בספייס כשאני משתמשת בך." אומרת גברתי. מתוך הספייס אני מרגישה אותה נשכבת מעליי ומתחככת בישבני. כשהיא גומרת היא נועצת את שיניה בגבי ואני זועקת מכאב.
"אל תזוזי." היא פוקדת וגומרת עליי שוב.
אני טסה. כל כך טוב לי לשמש אותה כך.

כשאני חוזרת מהספייס אני חבוקה בזרועותיה כשהיא מעשנת. טוב לי להתכרבל בה כשאני מספרת לה מה הרגשתי וראיתי בספייס שלי. אני הכי מאושרת בעולם ומתחילה לחשוב שאולי כדאי שאוותר על השחקנים לטובת מנהלת הקבוצה.

אבל גברתי עוד לא סיימה איתי.

"אני הולכת להשתין." היא אומרת לי, "ואת תשכבי כאן ברגליים פשוקות עד שאחזור כדי לזיין לך את הכוס עם הזין שלי. אני צריכה לראות שאת מסוגלת לקבל זין." היא אומרת וקמה לשירותים.

אני שוכבת ברגליים פתוחות על המיטה ונטרפת מהידיעה שבעוד רגע היא תזיין לי את הכוס. הגוף שלי מתפתל מעצמו על המיטה. אני לוקחת כרית ומחדירה אותה מתחת לישבני - רוצה את גברתי הכי עמוק והכי חזק שרק אפשר בתוכי.

היא חוזרת, לובשת את הזין ומיד חודרת אליי. הכוס שלי כבר לא רגיל לחדירה של זין לתוכו. הוא גדול וקשיח ואני נטרפת מעונג וכורכת את רגליי מסביב לגבה. רוצה שהיא לא תצא ממני לעולם.
"תשמרי שלא אצא ממך." פוקדת עליי גברתי כשהיא מזיינת אותי בכוח.
אין לה מושג כמה שאשמור.
הגמירות של שתינו תוכפות. אני צורחת מתחתיה מעונג כשהיא גומרת בתוכי שוב ושוב, ושוב, עד ששתינו שוכבות תשושות.

גברתי יוצאת ממני ושתינו מעשנות ברוגע. אבל גברתי עדיין לא סיימה להתעלל בשפחתה. :)

"את זוכרת מה הבטחתי לך לראש השנה?" היא שואלת במבט ממזרי, "שתהיה לך שנה מתוקה כדבש, שירבו מצוותייך כרימון ושתהיי לראש ולא לזנב. ועכשיו, מאחר שאני אישה שומרת מסורת, אני לא אזיין לך היום את התחת כדי שלא תהיי לזנב. את תיאלצי להביא את גברתך לעשר אורגזמות כדי שיירבו מצוותייך כרימון, ואת תשתמשי בפה שלך לכל האורגזמות כדי שתהיי לראש וכדי שתקבלי דבש. וזנזונת, זה התפקיד שלך ולא שלי, לספור את הגמירות שלי."

מזמן לא קיבלתי משימה כל כך מענגת. אני מאושרת לגלוש בשפתיי אל בין רגלייה ולהתענג על הריחות שעולים ממנה שנייה לפני ששפתיי סוגרות לה על הדגדגן. בתוך שניות היא גומרת. אני מחכה רגע ומיד מתחילה שוב במסע השפתיים לתוכה.

את הגמירה השלישית היא מעניקה לי כשאני מלקקת את ישבנה. בגמירות הרביעית והחמישית שלה אני מצרפת את אצבעותיי ללשון ומאושרת להניח להן לטבול ברטיבות שלה.

בשביל הגמירה השישית אני מתיישבת עליה בחצי לפ דאנס. קשה לי לשמור על הקצב כשאני מרגישה כמה אני נוזלת בטירוף בגללה. כשהיא דוחפת את פניי אל בין רגליה, היא דוחפת את כף רגלה אל הכוס שלי.
"ככה כלבה טובה גומרת." היא מלמדת אותי, "כלבה טובה גומרת כשהיא מאוננת על הרגל של גברתה."

המילים שלה מספיקות כדי להטיס אותי לאורגזמה.
חסרת נשימה כמעט מרוב עונג, אני מתכוננת לשלוש האורגזמות האחרונות שנדרשתי לספק לגברתי. אבל לה יש תכניות אחרות.
"תשכבי על הגב." היא פוקדת עליי ומתיישבת מעל פרצופי.
האגן שלה נע מעל לפניי בתנועות חזקות וכובשות. אני כל כך שלה כשהיא מזיינת לי את הפה. שייכת לה, משמשת אותה.
שלוש פעמים גברתי גומרת לי כך בפה ואחריהן היא קורסת לצדי.

"לכי למקום שלך." היא פוקדת.
אני זוחלת אל כפות רגליה, אבל שם התאווה אליה מכריעה אותי.
מעצמה נשלחת הלשון אל כף רגלה וכשהיא מניחה את ברכה בין רגליי, אני מרגישה שאני נמצאת מרחק שניות מאיבוד השפיות מרוב עונג.
"כן כלבה שלי, תראי לגברתך כמה את מיוחמת." מעודדת אותי גברתי.
אני לא יודעת במה להתרכז קודם, בלשון שלי המענגת את כף רגלה, או באגן שלי שנע כמטורף על הברך שלה.
שתינו מתפוצצות יחד, אבל מיד אחר כך אני שוב טסה לספייס שנגרם הפעם לא מהכאב אלא מהמילים שלה.

כשאני חוזרת ממנו אני זוחלת אל בין זרועותיה.
בזמן המנוחה, כשאני מתלוננת בחיוך על הכאב בפטמות, גברתי לוקחת לידה קרם ומתחילה למרוח אותו על שדיי.
העונג מושלם. אני מרגישה הכי מוגנת ומטופלת בעולם כשביד אחת היא מחבקת אותי ובשנייה היא מורחת את הקרם על כל גופי.

"גברתי, יש סיכוי שנוותר על השחקנים ושתניחי לי להיות הזנזונת הפרטית שלך?" אני שואלת אותה בחיוך.
גברתי מחייכת אליי בחזרה.
"יש לך פוטנציאל טוב להפוך לזנזונת מצטיינת." היא אומרת, "אני אשקול זאת בחיוב."

הכי טוב בעולם לצחוק יחד.
אחרי שאנחנו נחות, אנחנו יוצאות לבית הקפה הקרוב לאכול ולשתות. שתינו גוועות מרעב אחרי הסשן הזה - מרובה הגמירות, שסיים לנו שנה אחת והתחיל לנו את השנה הבאה בצורה הטובה ביותר שקיימת.

גברתי עושה אותי הכי מאושרת באהבתה.

גבירת חיי,
גם אם היית מעמידה לרשותי את כל שחקני הליגה, הם לא היו יכולים לגעת בנשמתי.
אני מאושרת בהשתייכותי אלייך.
מאושרת במקום שמצאתי לצדך כשפחתך, כזונה שלך, כחור שלך, ככלבה שלך, כאהובה שלך, כילדה שלך וכחברה שלך.

אעשה הכול כדי שהשנה הקרובה תהיה לך קלה ומאושרת.
שהסערות היחידות שנחווה יהיו אלה שניצור יחד במיטה.
שזמני הרוגע והאושר יתכפו ויהפכו לרצף של שלווה.

הפכת אותי למאושרת ביום בו לקחת אותי לך לשפחה.
את גברתי היחידה, השולטת על לבי, על גופי ועל רגשותיי.
את מעיין היצירה שלי וחיבוקך משקם אותי מול כל פחד.

שנה טובה לך גברתי.
משפחתך.


ולכם, קוראיי האהובים אני מאחלת שנה טובה ו...
שתהיו לראש ולא לזנב, ושיירבו מצוותיכם כרימון. :)
לפני 12 שנים. רביעי, 5 בספטמבר 2007, בשעה 18:22
הגבירה שלי התחילה עם הטיזינג שלה לי לקראת סשן ראש השנה שלנו.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=106162&blog_id=12764

היא יודעת לעשות לי את זה...
להפריח את נשמתי מסקרנות בכמה משפטים מכוונים היטב, שמעלים בי חיוך וגורמים לי לתגובות שונות שקשורות בעיקר לרטיבות ולהצפה (אין צורך לקרוא לאינסטלטור, ביום שלישי הצנרת תתוקן).

טוב לי, מחוייך לי ובעיקר בטוח לי איתה.

לפני שנתיים וחצי לערך נלקחתי על ידה כדי להפוך לשפחה ששייכת לה. אי אפשר לתאר את תחושת הבטחון שאני מרגישה בהשתייכות הזו אליה. בטחון מוחלט בידיעה שאני שלה - של הדומית הטובה ביותר, האחראית ביותר, המנוסה ביותר, הקשה ביותר והרכה ביותר שיש בכלוב (ואני אובייקטיבית). בטחון בידיעה שאני נאהבת על ידה כפי שאני מאוהבת בה - בעוצמה, במחויבות בראייה אותי כפי שלא נראיתי מעולם.

גבירת חיי,
לפעמים אני רוצה להיות מסוגלת להגיש לך את מנעמי העולם כולם על מגש. אני אוהבת אותך גברתי ואני כל כך רוצה לעשות את כל שביכולתי כדי שתהיי מאושרת. אני רוצה למחות את השגרה מעל פנייך בנשיקות סוערות או רכות, רוצה לסלק את כאבי ההליכה והריצות בעיסוי כתפייך וכפות רגלייך בידיי, בשדיי ובלשוני. רוצה לגרש מעלייך את טרדות היום בשפתיים שיחבקו בך חלקים שיגרמו לך לגניחות תאווה ועונג. רוצה לענג אותך גברתי בכל דרך בה תבחרי ולעשות כמיטב יכולתי שתהיי מאושרת.

אני אוהבת אותך גברתי. אמרת שאולי תקראי לי הלילה כדי שאפנק אותך, ואני הכי מחכה לזה. אבל גם אם פשוט תירדמי - בשלישי אראה לך כמה אני מאוהבת בך. }{

שפחתך.
לפני 12 שנים. ראשון, 19 באוגוסט 2007, בשעה 00:07
הכול מוכן חוץ ממני.
אני משקשקת.
אני במרחק נגיעה מהגשמת חלום חיי, והוא נראה מפחיד כל כך פתאום.

גברתי הכינה לי רשימה של ההוצאות שהכי כדאי לשלוח אליהן את כתב היד. המכתב המצורף שמתאר את הספר גם הוא צורף, ומחר נשלח שלושה עותקים בדואר רשום ושניים נביא בעצמנו להוצאות.

שנתיים אתם מלווים אותי ואת החלום שלי. קראתם כל פרק שנכתב בזמן אמת, הערתם, עודדתם, ביקרתם - הייתם איתי. ומעל הכול, גברתי הייתה לצדי, מלווה את הספר בהערות שהוסיפו ושיפרו אותו, מחזיקה לי את היד כשהוא הציף אותי, ומחבקת אותי כשבכיתי את נשמתי עם מותה של רוחי.

כל כך מפחיד להגשים חלום חיים.
כל כך מפחיד אותי שאקבל תשובות שליליות מכולם.
אני מסרבת להאמין באופציה הזו, אבל היא קיימת והיא מפחידה.

לא מספיק לי שכתבתי אותו, אני חייבת אותו על המדפים, מודפס, גאה, נמכר.

יקח בערך שלושה חודשים מהרגע שאשלח אליהם את הספר ועד שאקבל תשובות. קשה לא לנשום לתקופת זמן ארוכה כל כך :)

אני קצת בוכה מהתרגשות עכשיו כשאני נזכרת בגברתי מאלצת אותי להתחבר אל הכאב שבי ואל הרגשות במבחן הקילור שלי. איזו דרך עשיתי בזכותה ומה הייתי עושה בלעדיה.

הייתי רוצה עכשיו להחזיק עותק מהספר, להעניק לה את העותק מספר 1 ולכרוע לרגליה בתודה. המקום שלי מולה, העניק לי את המקום שלי מולי. אי אפשר להתחיל למדוד כזו מתנה.
לפני 12 שנים. שישי, 17 באוגוסט 2007, בשעה 14:12
אתמול נעשה המעשה סוף סוף. שנה וחצי לאחר שסיימתי את כתיבתו, לקחנו את "צומת חולון" להדפסה כדי שנשלח אותו ביום ראשון להוצאות הספרים.

הבוקר שלחתי לעצמי את "צומת חולון" בדואר רשום כדי לשמור על זכויות היוצרים.

אני בהתרגשות עצומה. שוב ושוב אני מעלעלת בדפים. זו הפעם ראשונה בה אני מחזיקה עותק מודפס של הספר שלי.

ככל שגברתי עודדה אותי בזמן כתיבת הספר להמשיך ולכתוב, כך היא מנסה כעת להרגיע את התרגשותי ולהנמיך את ציפיותיי. היא אומרת שיהיו לא מעט הוצאות ספרים שיתקשו לפרסם אותו בגלל הקטעים "הגסים"- האירוטיים שבו. היא צודקת, אני יודעת וברור לי שלא אזכה בפרס ספיר על הספר הזה. אבל אני יודעת שלא אאבד תקווה, גם אם חמש ההוצאות הראשונות והגדולות אליהן אשלח את הספר בראשון - יענו בשלילה.

הייעוד שלי הוא לכתוב. זה הדבר היחיד שיותר חשוב לי מגברתי - הכתיבה. אני יודעת שהחלום שלי, להיות סופרת יתגשם בסופו של דבר. זה רק עניין של התמדה ושל כתיבה טובה.

תחזיקו לי אצבעות נכון?

נשיקות, ביי }{
לפני 12 שנים. שני, 6 באוגוסט 2007, בשעה 10:50
ביקשתי מגברתי רשות להכין את הפורמט של הסשן הקרוב בינינו.
מזמן לא הפתעתי אותה בפנטזיות שלי.

הכי קל (טוב וגם נורא כיף), להניח לגברתי לבנות את הסשנים (יש לה ראש יצירתי עד כאב...) :)
אבל הפעם...
הפעם אני רוצה לגרום לה להיטרף.

תמיד היא משגעת אותי במפגשים בינינו וברור שהיא מצפה ששפחתה תתמסר ותעשה כרצונה...
אבל את הפרומו הפעם אני אספק. ואיזה פרומו שמחכה לה...

גברתי...
השפחה שלך עומדת להתאמץ בשבילך, ליהנות מזה והכי חשוב... לגרום לך לרייר מתשוקה בגללה. וזו הבטחה! :)
לפני 12 שנים. רביעי, 25 ביולי 2007, בשעה 01:26
אנחנו במיטה בחיבוק. בכלל לא ברור לי שעומד לקרות משהו בינינו היום. אני פשוט מתרפקת אל השיחה ועליה, שוב בבית כשאני בזרועותיה.

מעצמן, בתנועה אגבית כמעט, נשלחות אצבעותיה אל פטמתי למשש, לקמט את המתקמטת מעצמה כשהיא ליד ולהכאיב. טוב לי הכאב שמוענק לי על ידי גברתי. אני נאנחת ואז גונחת ופתאום צורחת, כשהגניחות שאני מפיקה לא מספקות את גברתי, והיא מחליטה להכאיב לפטמה ששייכת רק לה כפי שמעולם לא כאב לה.

טוב לי בין זרועותיה. אני רגועה אבל גברתי מחליטה לקחת את העניינים לידיים ואותי אל מחוץ לטווח השליטה שלי בעצמי.

הרבה ימים עברו בינינו בלי מגע כמעט ואני רוצה להתמסר לה, אבל זקוקה לה תקיפה איתי. חייבת לדעת שהיא לא תסבול את השטויות שלי כשהיא עושה בי כרצונה.

כמו תמיד, בלי שאומר מילה - גברתי יודעת בדיוק למה זקוקה שפחתה.

גברתי קושרת את ידיי ואחר כך את פלג גופי העליון ואת שדיי. היא מחליטה שאני לא מספיק מקושטת לכבודה - מלבישה אותי בגרביונים ומעטרת את שדיי באטבים בשלל צבעים.
"על שד אחד אני שמה לך אטבים בלבן ועל השני בכחול." אומרת גברתי.
"את עושה לי שדיים פטריוטים." אני צוחקת.

הם מכאיבים לי והכאב מוכר וממכר. גברתי מעבירה את ידה על הכוס שלי ומנחיתה אותה עליו בחוזקה. הכאב מקפיץ אותי. אני מוכנה להישבע שכואב לי יותר כשאני חנוטה בגרביון מאשר כשאני בלעדיו. והיא מלטפת ושוב מנחיתה את ידה בעוצמה ישר על אזור הדגדגן.

"השפחה שלי לא רטובה מספיק." היא קובעת ואני נדהמת.
"אני לא רטובה? אני מרגישה את כל הגרביון נרטב." אני מוחה צוחקת.
"אם הרטיבות לא מגיעה לך לירכיים זו לא נחשבת לרטיבות." פוסקת גברתי ומעבירה את כף רגלה על הכוס שלי. "תראי לי כמה הכלבונת שלי יודעת להירטב בשבילי." היא דורשת.
אני כל כך זקוקה לה בתוכי, כף הרגל שלה מטריפה אותי כשהיא נוגעת ולא חודרת ללהט שבתוכי.

"השפחה שלי זקוקה לעזרה כדי להירטב." קובעת גברתי. היא קמה למטבח וחוזרת עם קרח.
"תשמחי שלא הצלחתי להפריד בין הנקנקיות שיש לך במקפיא." היא אומרת.
אני מדמיינת את הנקנקיות נדחפות לי לכוס ומתפקעת מצחוק בין גלי החרמנות שעוברים בי בגלל אותה המחשבה.

גברתי קורעת חור בגרביון בין רגליי ומניחה על הכוס שלי קוביית קרח. הקור גורם לצעקה להיפלט מבין שפתיי.
"גברתי זה קררררר."
ברור שזה קר, למה אני מצפה מקרח?
גברתי לוקחת את הקוביה ומניחה אותה בפתח החור של שפחתה. ברגע הקור נעשה עמום ואני מרגישה את הקובייה נמסה בין רגליי. חם שם, חם מאוד.
"הכלבה שלי תירטב ואם היא לא מצליחה לעשות את זה לבד, היא תקבל עזרה." מודיעה לי גברתי ומסירה משדיי את האטבים.

שיחרור האטסים מכאיב כל כך כשהדם חוזר לנוע באזורים שנצבטו. אני מרגישה שאני מתחילה לטוס כשגברתי דוחפת עוד קוביית קרח לכוס שלי.

"תסתובבי", פוקדת עליי גברתי, "אני לא יכולה שיהיה לכלבה שלי קר מדי. אני צריכה לשמור על חום הגוף שלה. תסתובבי כלבה, גברתך תשמור שלא תתקררי." אומרת לי גברתי

השוט הרחב בידה והיא מנחיתה אותו על ישבני. האפקט מטריף. מצד אחד הקור המקפיא בכוס שלי ומהצד השני ההצלפות שגורמות לישבן שלי לעלות באש.

אני מסוחררת לגמרי כשהראש טס לספייס עדין, אבל כזה שלא ניתן להיחלץ ממנו.

"קר לך כלבונת?" שואלת גברתי.
"חם גברתי, חם מאוד." אני ממלמלת.
"זה לא טוב." קובעת גברתי, "תכף נטפל בזה."

שתי קוביות קרח מונחות על ישבני מתחת לגרביונים. הן מכווצות לי את הישבנים בכאב קפוא. אבל מיד מנחיתה גברתי את השוט בדיוק על הקוביות - גורמת להן להתרסק על ישבני ולטמפרטורות לעלות שוב.

"חם לך או קר לך?" מתעניינת גברתי.
איך עונים על השאלה הזו? ממתי אני אמורה להחליט אם חם לי או קר לי?
"ממוזג גברתי." אני מחייכת כשכל גופי מתפתל מתחת לשוט שלה מחורמן וחסר שליטה.

ושוב השוט נוחת על ישבני ואז הקרח, ואני מאבדת כבר את היכולת לענות כשראשי צונח על הכר מעורפל מעומקו של הספייס.

גברתי מניחה לי לעוף. היא נשכבת לידי, מציתה לה סיגרייה ומטיבה את תנוחת הראש שלי, כך שאוכל לנשום בקלות כשאני בספייס.

"נוחי, כלבונת שלי." אומרת לי גברתי, "כשאסיים את הסיגרייה אני מתכוונת להשתמש בתחת שלך אבל אסור יהיה לך לגמור מהזין שלי בתוכו. את תאונני ותגמרי רק כשאפסיק להתנועע בתוכך."
"גברתי, אפשר בלי אוננות?" אני מבקשת, "זה רק מפריע לי כשאת בתוכי, אני לא זקוקה לשום דבר פרט לזין שלך כשאת בתוכי."
"אני יודעת ילדונת שלי." מחייכת גברתי, "נדמה לך שגברתך לא יודעת מה מגמיר אותך ומה מפריע לך להתרכז? אבל את תגמרי בדיוק כפי שציוויתי עלייך, פשוט כי אני ציוויתי עלייך את זה."

הנזיפה נרשמת היטב במוחי.
"כן גברתי." אני ממלמלת.

"אני הולכת להשתין ובינתיים את תאונני ולא תעזי לגמור." פוקדת גברתי.
היד שלי נשלחת אל הכוס. הוא בוער ואני מרגישה שהאצבעות שלי טובעות בתוכו. כל כך רטוב שם. אני מתחילה לעסות את הדגדגן ושומעת את האנחות שבוקעות מפי. הגוף שלי נע מעצמו כשאצבעותיי נוגעות בדיוק בעוצמה הנכונה בדגדגן שלי.
"אל תעיזי לגמור." אני שומעת את קולה של גברתי נוזף בי קר ומיד אני עוצרת את התנועה שבעוד רגע הייתה גורמת לי לצרוח את האורגזמה (לא התכוונתי לגמור בלי רשות גברתי, או לגנוב אורגזמה... בחיי שלא שלטתי באותו הרגע בעצמי).

גברתי לוקחת לידיה אבנט משי ארוך וכורכת אותו מסביב לצווארי.
"זה כדי שאוכל לשלוט בתנועותייך בלי לבזבז מילים." מבהירה לי גברתי ומושכת בו כברצועה המחוברת לקולר.

אני מתפתלת מתשוקה כשגברתי קורעת לה פתח נוסף בגרביונים שעליי ונשכבת מעליי כשהזין חגור למותניה.
"היד בכוס." היא מצווה ומחדירה לישבני את אצבעותיה כדי להכין אותי לחדירתה, ובתוך שניות אני מוכנה וגברתי חודרת אליי.

אני בוערת לקראתה. כל כך הרבה זמן עבר מאז שהרגשתי אותה חודרת אליי כך, לוקחת ועושה בי כרצונה. אני מתפתלת מתחתיה כשאצבעותיי נעות בתוך הכוס שלי לפקודתה.
החדירות שלה עזות ובטוחות. גברתי נמצאת בתוך שפחתה, בתוך הכלבה שלה ויש הזכות לעשות בכלבתה כרצונה.

"אל תעיזי לגמור עד שאפסיק לזיין אותך." פוקדת עליי גברתי.
אני נטרפת מתחתיה. רוצה אותה בתוכי לנצח ומרגישה איך כל חדירה שלה מזעזעת את נשמתי.
"את לא תגמרי לפני שא-פ-סיק." מזיינת אותי גברתי בכוח כשידה נשלחת אל האבנט שעל צווארי ומושכת בו אליה.
"גברתי.. גברתי..." אני בקושי עוצרת בעצמי מלגמור.
ומיד אני מרגישה בשיניה הננעצות בגבי ואני שומעת את הזעקה פורצת מפיה כשהיא גומרת בתוכי.

והיא שקטה שוכבת בתוכי - המתפתלת מתחתיה.
"עכשיו." היא דורשת ואני מתפוצצת על האצבעות שלי ומתכווצת על הזין שלה שבי.

הגמירה שלי מגרה אותה ושוב היא מזיינת אותי. הפעם מותר לי לגמור איתה והזעקות של שתינו עולות שוב יחד ומכות בקירות חדר השינה כמו פעם. אני רוצה אותה בתוכי לנצח, לתמיד, שרק לא תצא ממני.
ופעם שלישית אנחנו נעות בתיאום מושלם של הגבירה ושפחתה, ושיניה חורצות בגבי את השתייכותי אליה.

גברתי יוצאת ממני. לאחר דקות ארוכות בהן אני מכורבלת בזרועותיה, אני נשלחת להמשיך ולנוח לרגליה.

אני מלקקת את כפות רגליה, רוצה אותה בתוכי שוב, רוצה לפתות אותה לטירוף שיגרום לה לקחת שוב את שפחתה. אבל גברתי מסרבת להתפתות.

אני נקראת אל בין זרועותיה. בדרך אני מחככת את שדיי בגופה.
גם זה לא עוזר לי הפעם. גברתי החליטה ששפחתה לא תקבל חדירה נוספת היום, ושפחתה, על אף להיטותה, נאלצת לקבל את החלטתה :)

אנחנו יוצאות לשתות קפה ולאכול כריך יחד. שתינו במאנצ'יז אחרי הסקס הלוהט שהיה בינינו. אני מאושרת לשבת איתה, לשוחח ולדעת שאנחנו שוב יחד.

עמוק בפנים אני יודעת שגברתי הייתה זהירה איתי היום. שהיא הניחה לי להתרגל אליה שוב. מחוייך ובטוח לי בפנים. אני שוב בבית.