|
|
|
סרט קסום אליו לקחה אותי גברתי הערב.
סרט שצולם על ידי אמן ובויים בצורה רגישה, מכשפת.
והנשים שבו... היופי המזרחי בשלמותו.
סרט עדין, יפהפה, כואב, עם רגעי שמחה, מושלם לכל אורכו.
ואצבעותיה של גברתי שלובות באצבעותי, ושתינו מלטפות, והקסם מושלם.
תודה על הקסם גברתי.
כבר יומים שהגבירה שלי צופנת סוד.
יומיים של הודעות אוהבות לנייד שלי,
יומיים של הוראות שנשלחות ומגרות את הדמיון,
יומיים של חיוכים בקול שלה,
יומיים של ציפייה שלי.
זו הרגשה מופלאה להרגיש מחוזרת כך על ידה,
אני מרגישה הכי אישה, הכי אהובה, הכי שלה
והכי טוב לי שאפשר.
פלז'ר ביפור פלז'ר, הבטיחה לי גברתי בבלוג שלה
ואני מתענגת על ההמתנה :)
לישון איתך מחובקת :)
שבוע וחצי בלי אורגזמות. עשרה ימים של דחיית סיפוקים שהתחילו מקריאת בלוגה של סקרלט. גברתי אהבה את מה שהיא קראה שם, נהנתה לא פחות מתגובתי לכתוב והחליטה, שהשפחה שלה פשוט מתחננת לשיעור קטן בדחיית סיפוקים. ואם גברתי מחליטה, שפחתה מבצעת.
בתחילה היה מדובר על שלושה ימי המתנה, שהתארכו לשבוע. אבל בעקבות מחלתה של גברתי, העדפתי - למרות שקיבלתי ממנה אישור לגמור באוננות - להמתין עוד כמה ימים עד להחלמתה.
אני כבר לא סופרת את הפעמים בהן היד ניסתה להשתחל מעצמה אל מתחת לתחתונים... הייתה גם הפעם בה אוננתי לפקודתה בלי להעיז לגמור. בקיצור, היה קשה. אבל גברתי החליטה שהשיעור עוד לא הסתיים. היא הודיעה לי שבסשן עצמו אצטרך לתרגל לא מעט דחיית סיפוקים.
לאחר בדיקת ממוגרפיה שהייתה לי היום, אספתי אותה מביתה כשאני חוששת מהצפוי לי אך מרוגשת מאוד :).
**
אנחנו שוכבות במיטה, אני אחרי מקלחת, קור מקפיא בחוץ, אבל חם לי. אני מתכסה ומיד מעיפה ממני את השמיכות. גברתי לידי במיטה וכל כך התגעגעתי.
אני מנשקת את כתפה, ומיד מתרוממת גבה משועשעת.
"מה את עושה בדיוק?" היא שואלת.
"התגעגעתי אלייך גברתי," אני עונה.
"וביקשת רשות?"
"לא, סליחה גברתי, אבל כל כך התגעגעתי".
"השפחה שלי שכחה את כל מה שהיא למדה?" שואלת גברתי בקול שגורם לי לחייך בציפייה, "את תענשי על זה. משהו מצחיק אותך שפחה?"
"לא גברתי, סליחה." אני ממהרת לענות.
"גם על זה תענשי" מודיעה לי גברתי, "עשית טיפול פנים?"
"לא גברתי."
"עוד עונש" היא קובעת. החיוך שלי מתרחב.
"איפה הקולר שלך שפחה?" היא שואלת.
"הוא פה ליד המיטה," אני עונה לה, "רציתי שתורי לי לענוד אותו".
"השפחה שלי מנסה עליי שליטה מלמטה?" היא שואלת, "אוקיי, עוד עונש".
"בחצי דקה צברתי כל כך הרבה עונשים." אני מחייכת.
"אין מה לעשות," עונה לי גברתי, "השפחה שלי שכחה את האילוף שלה, וזה אומר שאני אאלץ לאלף אותה מחדש."
"כן גברתי." אני עונה מאושרת.
אצבעותיה מלטפות את פטמתי. יותר מדי זמן הגוף שלי לא חש במגע מיני, ואני נטרפת.
"את לא תגמרי כל כך מהר היום," אומרת לי גברתי, "רק התחלת ללמוד דחיית סיפוקים. את לא תעזי לגמור בלי רשות. ואולי, בסופו של דבר ארשה לך. ברור צעצוע שלי?"
"כן גברתי," אני גונחת כשהיא משחקת בפטמה שמזדקרת.
"זה הולך להיות שיעור לא קל צעצוע," פוסקת גברתי, "קומי ותביאי לי חבל ארוך, חבל קצר, את הזין, קונדום וג'ל סיכוך."
אני ממהרת לקום ולהביא לה את מה שנדרשתי להביא.
"תשכבי על הגב" פוקדת גברתי, ומתחילה ללפף סביב שד ימין שלי את החבל הארוך, "ככה השד שלך נמחץ היום בממוגרפיה?"
"לא גברתי, יותר חזק" אני נאנחת. גברתי מחזקת את הקשירה.
"ככה?"
"כן גברתי", הגוף שלי מתחיל לנוע מעצמו על המיטה.
"את תאמרי לי אם השד יתחיל לכאוב לך מהקשירה" אומרת לי גברתי, "אבל עד אז, את תדאגי לשמור שהוא לא ישתחרר. תרימי את הידיים מעל הראש".
אני מרימה את ידי שנקשרות זו לזו בחבל הקצר והרך. אני נטרפת מלהיות קשורה.
"תפתחי את הרגליים" פוקדת עליי הגבירה. היא קמה, מוציאה את הוויברטור הענק ממגירת השידה ומלבישה עליו קונדום.
"הצעצוע שלי יהיה מוכן בשבילי," אומרת גברתי, "אני לא מתכוונת להכין את הצעצוע שלי יותר מדי היום".
בתוך שניות אני מרגישה בזין הענק חודר לי לכוס, ממלא אותי אחרי כל כך הרבה ימים של ריקנות. נדמה לי שאני מסוגלת לגמור עכשיו, כבר בחדירה הראשונה. אני מורעבת.
"הצעצוע שלי לא יגמור בלי רשות." מזכירה לי גברתי, "את תשכבי ברגליים פתוחות והזין הזה ייכנס לאט לאט לכוס שלך חמישים פעם. ואת לא תעיזי לגמור. ברור צעצוע?"
"כן גברתי" אני גונחת מיוסרת כשגברתי מוציאה לאט את הזין ממני. לרגע אני ריקה ואז היא מכניסה אותו שוב.
"אחת," סופרת גברתי בקולה המדוד.
שוב היא מוציאה אותו, הגוף שלי נע מעצמו בעקבות הזין, מנסה להחזיר אותו לתוכי.
"הצעצוע שלי מנסה לגנוב מהגבירה שלו חדירה מהזין?" שואלת גברתי בקול משועשע.
"לא גברתי" אני עונה, ורוצה לצעוק "כן, כן, בבקשה תני לי".
"שתיים," סופרת גברתי ומחדירה לתוכי שוב את הזין באיטיות מענה, "לא לזוז צעצוע, את פה לא בשביל הצרכים שלך. את כאן רק בשביל הצרכים שלי. זה ברור? לא לזוז".
והיא יוצאת מתוכי,
וחוזרת,
ויוצאת,
וחוזרת,
וסופרת,
ויוצאת,
וחודרת,
וסופרת...
לאט...
לאט...
כשאני לא יכולה עוד, כשאני שנייה מהאורגזמה היא עוצרת, משאירה אותי מרוקנת לשניות ארוכות, מאלצת אותי להירגע.
ושוב סופרת,
חודרת,
יוצאת...
פתאום היא חודרת במהירות, מפמפמת לי את הכוס, סופרת תוך כדי...
אני נטרפת,
צורחת,
מתפתלת...
היא עוצרת.
חמישים חדירות.
גברתי מחדירה לתוכי שוב את הזין.
"תסגרי עליו את הרגליים, אל תעיזי לתת לו לצאת ממך" היא מורה לי, "תסתובבי על הבטן".
כל תנועה היא עינוי עבורי. אני מרגישה את הכוס מתכווץ על הזין שבתוכו, מתחנן לגמירה.
אצבעה של גברתי חודרת לי לישבן, מזיינת אותו.
"לא לזוז" פוקדת גברתי, "לא לגמור".
ושוב היא סופרת מאחת עד חמישים. וזה עינוי מתוק כשהאצבע שלה חופרת בי, מזיינת לי את התחת. מידי פעם כשנדמה לגברתי שלא התעניתי מספיק, היא מניעה את הזין שבכוס שלי במקביל לחדירות האצבע שלה.
"שלושים וחמש, שלושים ושש" אני שומעת את קולה השליו של גברתי סופר את החדירות שמטריפות לי את האנחות.
בחמישים היא עוצרת לאחר שהיא מוודאת שהצעצוע שלה לא מעז לגמור.
גברתי מוציאה מהכוס שלי את הוויברטור ומלבישה עליה את הסטרפאון. אני מחייכת, מאושרת, סוף סוף גברתי תזיין אותי, היא בטוח תרשה לי לגמור איתה...
"הצעצוע שלי לא יעז לגמור." מודיעה לי גברתי בקול רגוע להדהים.
אני כל כך נוזלת שכל הסדין מתחתי רטוב. אני מחויבת לציית להוראתה, אבל איך אני עושה את זה?
לאט הזין שלה חודר לי לישבן.
"גברתי, כל כך התגעגעתי אלייך, אני אוהבת אותך." אני גונחת אחוזת טירוף, רק רוצה אותה בתוכי, ממלאה אותי.
"אחת," סופרת גברתי וחודרת אליי לאט, ואז יוצאת. "גם אני התגעגעתי אלייך שפחה שלי."
"שתיים," החדירה האיטית הזו מעיפה אותי, אני מסוחררת ממנה.
"שלוש," הזין שלה חודר רק מחצית מהדרך, ואני כל כך רוצה להתמלא בה. אני מרגישה איך אני נפתחת מולה, איך הגוף שלי מתחנן להתמלא על ידה.
החדירות איטיות. בשליטה עצמית מוחלטת היא מזיינת את הצעצוע שלה. לא מתחשבת בתחנוני הגוף שמתחתיה. גברתי מאלפת אותי לדחיית סיפוקים.
והחדירות נעשות מהירות יותר כשהספירה נמשכת. אני קרובה, כל כך קרובה לגמור. יודעת שאם היא רק תרשה אתפוצץ, אבל שלא אעז לגמור בלי רשות.
בחמישים גברתי גומרת בתוכי ואני מתאפקת בכל הכוח לא לגמור איתה.
"תודה גברתי" אני ממלמלת.
"תודה מה? הצעצוע שלי שכך את מה שלימדתי אותו בסשן שעבר?" מתעניינת גברתי.
"אלוהים מה היה המשפט ההוא?" אני חופרת במוחי שקודח עכשיו מתשוקה.
"אני אצטרך ללמד אותך שוב." מכריזה גברתי.
"לא גברתי, אני זוכרת," אני מרגישה שאני מתחננת על חיי עכשיו, "תודה גברתי שגמרת בתוכי ואפשרת לי למלא את יעודי ככלבת הגמירות שלך."
"הצעצוע שלי למד," אומרת לי גברתי, "ועכשיו אני אספור שוב עד חמישים, ובחמישים את תגמרי".
ושוב הספירה, איטית, מהירה, איטית... כל הגוף שלי מתוח לקראת המילה "חמישים", וכשהיא נשמעת אני מתפוצצת אליה, ולא מסוגלת להפסיק לגמור.
"כן צעצוע שלי תמשיכי." מרשה לי גברתי להמשיך לגמור כשהיא ממשיכה לזיין אותי, ואני גומרת וגומרת, עד שאני לא מסוגלת לגמור עוד.
חבוקה בזרועותיה אני שוכבת כשהיא מעליי. לאט היא יוצאת מהישבן שמרגיש עכשיו מלא מדי, כואב אחרי הגמירות שלי.
"תסתובבי, ותפתחי רגליים" פוקדת גברתי ולוקחת שוב לידיה את הוויברטור הענק.
"לא גברתי," אני מבקשת, מרגישה שאני לא מסוגלת לגמור עכשיו שוב.
"מה לא?" שואלת גברתי, "למי שייך הגוף הזה? מי מחליטה כמה תגמרי?"
"את גברתי" אני עונה, מסתובבת ופותחת את רגליי בפניה.
הזין הענק ממלא אותי. אם לפני רגע הרגשתי שבעה, עכשיו אני שוב גונחת, מייללת, צורחת מעונג, כשהזין הענק בידיה חוצב בי.
"כן צעצוע שלי, את תגמרי, אבל רק בחמישים" אני שומעת את קולה המשועשע.
ושוב הספירה האיטית הזו, ובא לי לצרוח מתסכול כשאני מתאפקת בקושי עד שהיא מגיעה לסיומה. אבל אז האורגזמות מתחילות להתפוצץ בי ברצף כשגברתי מעודדת אותן במילותיה.
אני שוכבת מעולפת כמעט. גברתי יושבת לצדי על המזרן. שתינו מעשנות.
אני מאושרת. כל כך התגעגעתי אליה, למיניות המדהימה שיש בינינו, לחיבור.
החיוך לא יורד לי מהפרצוף. לרגע אני שוכחת את מקומי מולה, אני רק אישה עכשיו מאושרת, מתלוצצת.
אופס...
אני לא מצליחה לזכור מה שאמרתי, אבל התגובה מיידית.
"השפחה שלי צריכה שהגבירה שלה תזכיר לה את מקומה," אומר קולה של גברתי, "השפחה שלי זקוקה לרשעון עליה".
"לא, לא רשעון," אני חושבת באימה, "אני כל כך לא רוצה כאב עכשיו".
גברתי מצליפה בכמה הצלפות קטנות על ישבני מחממת את העור ומכינה אותו להצלפותיה.
"עשר הצלפות" קובעת גברתי, "ואת לא תזוזי".
איך שהוא, אני עומדת בשש ההצלפות הראשונות, אבל ההצלפה השישית מקפיצה אותי מכאב.
"לא גברתי, בבקשה לא, זה כואב".
"אל תזוזי" דורשת גברתי ומצליפה שוב.
"לא. די, די." אני מתחננת אוחזת בישבני.
"את זזת?" שואלת גברתי.
"בבקשה גברתי, זה כואב."
"ברור שזה כואב, זה עונש. את לא אמורה ליהנות ממנו. עכשיו תעיפי את היד. יש לך מילת ביטחון ורק היא תפסיק את ההצלפות. ומכיוון שזזת תקבלי עוד עשר".
אני שומעת את הצחוק בקולה ומגיבה בחיוך משלי.
"משהו מצחיק אותך שפחה?" שואלת גברתי, "היית צריכה לקבל על החיוך הזה עוד עשרים, אבל מאחר ובאמת כואב לך אני חסה עלייך. את תקבלי רק עוד עשר הצלפות נוספות."
עוד שלוש עשרה הצלפות ספגתי. הצחוק התחלף בבכי של עלבון וכאב. לא יכולתי להפסיק לבכות. הרגשתי שכל האושר שהרגשתי התמוסס ברגע מול הכאב והקשיחות, שהיו לי באותו הרגע בלתי נסבלים.
"למה את בוכה שפחה שלי?" שאלה גברתי.
"אני לא יודעת." עניתי לה.
"השפחה שלי באמת חשבה שהגבירה שלה לא מזהה את המניפולציות הקטנות שלה? את הניסיון לשליטה מלמטה? באמת חשבת שאני לא אדע להחזיר אותך לתלם?" שואלת גברתי, כשהיא לוקחת לידיה את בקבוק הקרם ומתחילה למרוח את תוכנו ברכות על ישבני, "השפחה שלי צריכה שהגבירה שלה תהיה חזקה איתה, נכון? את לא מפסיקה לבחון לרגע עד כמה הגבירה שלך קוראת אותך וחזקה מולך."
"לא בחנתי אותך." אני מכחישה, אבל הדמעות פוסקות מול הרוך והאמת שבמילותיה.
"ברור שבחנת. עשרה ימים בלי להרגיש את הגבירה שלך שולטת בך, מיד גרמו לך לבחון קצת." צוחקת גברתי.
אני משתתקת, יודעת שהיא צודקת.
גברתי מניחה את רגלה ליד פני.
"נשקי את הרגל שלי ותודי לי על החינוך שאת מקבלת." דורשת גברתי.
אני מניחה את לחיי על כף רגלה, עוצמת עיניים, מנשקת אותה.
"תודה גברתי שאת מחנכת אותי" אני לוחשת.
גברתי נשכבת לידי.
"בואי אליי אהובה שלי, בואי ילדה שלי." היא אומרת ושולחת את ידה לחבק אותי.
אני מתרפקת עליה. אני בבית. השד שלה מונח מתחת ללחיי. אני מוגנת בין זרועותיה.
אנחנו מעשנות סיגריה.
"את תרשי לי לענג אותך גברתי?" אני שואלת לאחר מספר דקות של קרבה.
"עוד לא גמרתי להשתמש בך צעצוע." עונה גברתי, "רדי אל בין הרגליים שלי, תוציאי את הלשון שלך, אבל אל תעיזי להזיז אותה."
לשכב מול הכוס של גברתי עם לשון שלוחה לפנים, בלי שאורשה לרדת לה - זה עינוי.
"את לא תזיזי את הלשון," מורה לי גברתי, "את הצעצוע שלי, ואני אשתמש בלשון שלך כרצוני."
גברתי מתחילה להניע את הכוס שלה על הלשון שלי. לאט היא מחדירה אותה לתוכה.
"כן צעצוע שלי, את תלמדי לדחות סיפוקים." היא נוהמת אליי, "רק אני מחליטה איך להשתמש בך."
תנועות האגן שלה נמרצות עכשיו על הלשון השלוחה שאני לא מעיזה להזיז. היא אוחזת בשערי, מושכת אותי לעבר הכוס. אני נטרפת מהריחות שלה, מהטעם. כל כך רוצה להניע את הלשון בתנועות שאני יודעת שיטריפו אותה מעונג.
והיא גומרת על הלשון הקפואה שלי, נוטפת עליי.
"תודה גברתי שהרשית לי לענג אותך ושהנחת לי למלא את יעודי ככלבת הגמירות שלך" אני ממלמלת מורעבת אל כוסה.
ושוב היא מניעה את האגן מולי, שוב רוכבת לי על הלשון.
"את תגמרי איתי צעצוע," פוקדת גברתי רגע לפני שהיא גומרת ואני מתפוצצת אל הגמירה שלה בגמירה משלי.
"ועכשיו תלקקי" מורה לי גברתי, "ושלא תעיזי לא לגמור איתי".
אני כל כך מרוכזת בגמירה שלה, שאני לא מצליחה לגמור בעצמי. גברתי שמזהה את זה אוחזת בשערי ומניחה את ראשי מתחת לישבנה.
התחושה הזו של גברתי שחצי יושבת על ראשי, מטיסה אותי לגמירה אדירה.
"כן צעצוע שלי," לוחשת לי גברתי, "מוצא חן בעינייך המקום החדש שלך. תתרגלי אליו, את שייכת גם לתחת שלי."
הגוף שלי רועד מתחתיה, אני נוסקת לספייס רק מהמקום בו אני נמצאת מולה עכשיו. לאט היא מעלה אותי שאשכב בזרועותיה, לחיבוק ולנשיקה.
"טיים ליין", ב"יס".
גם מד"ב, גם נסיעה בזמן, גם אבירים, גם סיפור אהבה...
מי צריך יותר מזה? :)
בחלומה הייתה היחצנית של מסעדת הדגים מרחוב הירקון 153. מעולם לא ביקרה במסעדה ההיא שלא ברור היה לה אם הייתה קיימת. הטלפון צלצל. היא ענתה. גבר זר שאל אותה על מסעדה שטוב לחגוג בה יום הולדת. סיפרה לו על מסעדת אוונגרד ברחוב הברזל, ועל מסעדת הדגים שלחוף הים. אספה את התינוק הלא מוכר בזרועותיה, ויצאה לאכול. גלי החושך הוארו על ידי נורות העיר. היא נכנסה למסעדה, הניחה את רגליה בנקודה אליה הגלים לא מגיעים. בעל המסעדה התרעם על זכות הבחירה שהעניקה ללקוח בטלפון. הניחה את התינוק במושב שלידה. אני אוכל דג פוגו, אמרה. הוא כועס עלייך והפוגו מסוכן, אמר לה הקטן. מי שלא מעז למות לא יעז לחיות, ענתה.
הפוגו הוגש אל השולחן. דג שמסוגל להרוג שלושים אנשים באמצעות כבד אחד קטנטן ומורעל. הביטה בדג בחיוך והסיטה את מבטה אל הים. א?ל, ביקש התינוק היושב לידה מאחורי השולחן, אין שום צורך בלעיסה הרואית. אני אוהבת אותך אח שלי, ענתה. היא לקחה לידיה סכין ומזלג, חתכה חתיכה והניחה בפיה. מבטי הסועדים נפנו לעברה בהמתנה. מעט הרעל שהטבח הותיר בדג, כיווץ את בני מעיה בחשש ושיתק את קצה לשונה, בשעה שלסתותיה נעו בתנועות קצובות של לעיסה. אחיה התינוק הזמין לו סטייק סלמון.
קבוצת סועדים נכנסה אל המסעדה. סיפרו לנו על המקום, אמר קול מוכר לבעלים, שהוביל אותם אל שולחן מרוחק. לועסת את הפוגו הבחינה לפתע באחיה האחר, באשתו ובקרוביהם. מזל טוב ליום הולדתך רונן, אמרה, אבל אחיה רק חלף שותק על פניה, מוביל בעקבותיו את כל החבורה. בעודה לועסת את הפוגו, הרגישה נטושה מעט כשראתה את אביה בחליפת קטיפה כחולה, צועד כמאסף לחבורה. הוא נעמד לידה, במבטו אשמה. מעולם לא ראתה את אביה לבוש חליפה ומעונב. לא אמרתי לך שאני בארץ, אמר לה, אבל אתקשר אלייך מחר. הפוגו איבד מטעמו. אחיה התינוק חיבק אותה ביד מנחמת. היא התעוררה.
צלצול הטלפון שליד מיטתה תפס אותה לא מוכנה לבוקר מילות התשובה שמלמלה אל אחותה היו חסרות פיסוק או משמעות וכשסיימה כיסתה שוב את הראש בפוך המגונן רק יד אחת מפרידה בין אטומי האוויר בדרך לליטוף כלבתה הממתינה לרדת.
כשהשתינה חזרו אליה סדרי הדיבור. כשליפפה מנייר הטואלט על כף ידה, הרגישה בטיפות האחרונות של המים החמימים, נוזלות להן מגופה אל ים הביוב. יש כל כך הרבה דרכים לנגב את הכוס לאחר השתנה. יש כאלה שבאות מהצד, מחדירות את היד בין מושב האסלה לישבן הלחוץ, מנגבות בקפידה מן הכוס אל התחת. היא מפשקת מעט את רגליה לניגוב, מחדירה את ידה ביניהן, מעבירה את הנייר העדין שיספוג. לרגע היא מתעכבת. הרטיבות מתחלפת ביובש מענג כשהנייר מלטף את הדגדגן הזקור. היא מנגבת שוב, לא יכולה להתאפק מלגעת בו. שם, בשירותים, המגע מרגיש גנוב, חוטא, כזה שנושא בו עונג כפול. ליטוף אחד מהיר, ועוד אחד איטי, אולי טיפה אחרונה של שתן נוזלת מענגת על ידה. היא קמה. מרימה את מכנסיה, רוכסת אותם. הגיע הזמן לצאת עם הכלבה הממתינה.
מבעד לעשן הסיגריה המסתלסל עולות מילים, כאלה שמבקשות להן קיום, תכלית. הן מבקשות להשתחרר אל הוויה של ממשות. נעמדות כמו חיילים, שורות שורות הן מופיעות ואין בהן קמט. הופעתן סדורה. מילים שנכתבות כשהעשן נשאף בקמצנות אל הריאות המורעבות לאפר. רק שש סיגריות. איך אפשר לכתוב פרק ראשון כשאני חמושה רק בשש סיגריות?
חסרות רחמים הן המילים בנות זמננו, אין בהן העמדת פנים או סלחנות. עיתים הן מצליפות, אך הן יודעות גם להתמרח ברכות מתפנקת, חתלתולית. אם רק תביטו בזווית העין אל הלובן שבקיר ממול, תוכלו לזהות בין מצמוץ לפיהוק במילים מרחפות, שאבדו בדרך אל הקול.
היא מתעוררת.
כמו מילותיה גם היא זקוקה לרגע התמתחות. מטה את ראשה אל הכתף, חשה בסאטן שמכסה על הכר שמתחת. ביד עצלה היא מלטפת את בטנה. ידה השנייה נשלחת אל השעון שמונח לצד המזרן, מביטה בספרות שמאירות את השעה. מוקדם מדי, חשוך.
ציפור ראשונה פוצחת בשריקות, מתרעמת על הבוקר שהקדים. אחיותיה מצטרפות אליה בטרוניה. הכלבה שלה פוקחת עין עצלה כשידה נשלחת ללטף את החוטם. שני, אומר לה המבט, מוקדם מדי כדי לאהוב.
היום, היא מחליטה, תלד לה ילד. בתוך יומיים הוא יגדל להיות חייל בצבא ההגנה, יביא לה פרח בצלופן מעוך ליום האם. היא מחייכת.
יוצאת מהמיטה אל קרירות החורף. היא עירומה, מתענגת על הרוח שמלטפת את גופה שפרש מהפוך. לרגע היא פוסעת אל פרוזדור הבית, מדליקה את הדוד. פתאום הקור חודר, היא שבה למיטה.
כלבתה כבר מחכה לה, מבקשת להצטנף בצוותא אל מתחת לשמיכות המלטפות. ילדה שלי, היא לוחשת ומנשקת אוזן חמימה כששתיהן מתכרבלות אל החיבוק.
קרן ראשונה של אור חודרת אל החדר. טפטוף של גשם נשמע מבעד לציוץ הציפורים. היא נרדמת. בעוד שעה היא תתעורר אל המים הרותחים, תנור ילהיט את חדר המקלחת ובוקר חדש יתחיל.
רק עוד חמש סיגריות שצריכות להספיק נשארו בחפיסה. והמילים מתמרחות מולי על הצג, חסרות פשר. היא אמורה להיות נשואה בסיפור של זוג. להתהלך לצדו בין העצים המוריקים אוחזת בידו, או הוא בידה, או שידו תישמט מידה בניסיון לומר לה די. זה זמן פרידה או זמן של התחלות. במקום היא מתהפכת בשנתה, חיוך רגוע מלווה קמט של טרדה חולפת כחלום בן שלוש שניות. הביטי, הוא יאמר לה, יש פרח שממתין להפריית דבורה לצד השביל. והיא תביט בפרח, ותקטוף.
מילים על סף לידה, הרחם מתכווץ או מתכווצת. איבר נשי בגוף זכרי מולאם לצורך רבייה. היא ישובה על מיטתה. להרף עין נעים הצללים שמטיל הווילון כמו רוח רפאים מוכרת. כשהייתה ילדה עשתה דמויות באצבעות גמישות בצל המתהווה, יצרה יונת שלום שהתחלפה בבמבי מטייל ובנמר עצל כורע. מבעד לחלון חודרים קולות אירוח, השכנים וחבריהם משחקים קלפים. צלצול המטבעות שמוטלים אל השולחן וריח העצים, עושים לה הרגשה של בית. מחר יום סוער, אמרו החזאים, אבל הלילה היא מרגישה שנפשה אינה מוצאת מנוח.
ארבע סיגריות בקופסה, החמישית דולקת, ממלאה את תפקידה, היא אחראית על מסך המילים הננשפות. וזו מילה שלא קיימת בעברית אבל קיימת במציאות שנכתבת כאן. מי שאחראים על המילים חשבו שרק אויר יכול להיות מופק מהריאות. דקות ראשונות במציאות כוזבת שנכתבת על הצג. היה או לא היה מזרן או הליכה על שביל מול פרח משתוקק להיקטף? אוהבת, לא אוהבת, חרוט על כותרתו. אוהבת, לא אוהבת את הבן הצומח אל כלוב השפיות.
אקדח שמופיע בפרולוג אולי יירה בהמשך ואולי לא. מילים, זה עיסוקה, זה יעודה. היא מכבה את הסיגריה, עוד ארבע יחכו לה למחר.
שאני מתחילה לערוך את "צומת חולון", ספר חדש מתחיל לנבוט בתוכי. בעיטות ראשונות אל בטן הומה מצד הרך הנולד. מראהו נסתר מעיני, אופיו טרם נכתב... אבל הוא שם, מתחיל לקרום תאים שהופכים לעור ולמילים. ואולי הלילה הוא יפתח את פיו ויאמר את מילותיו הראשונות.
עוטף אותי. ראשי מונח בחיקך כשאני על ברכיי. אני לא רוצה לזוז, רק לחוש בידיים שלך שמקרבות אותי אלייך, להתענג על האצבעות שעוברות בשערי, מלטפות.
אנחנו יושבות מול הטלביזיה, חוששות יחד לגורלו של ראש הממשלה. מעבירות לכמה דקות לערוץ אחר, וקופצות יחד כשכתובית אדומה חולפת על המסך. לוקח רגע כדי לקלוט שהכתובית רק מדברת על התוכנית הבאה ולא על מותו.
אפשר לנשום.
הרגליים שלך מונחות עליי לליטוף. את נרדמת, גם אני. כשאנחנו מתעוררות את מספרת לי שלא הפסקתי ללטף אותך מתוך שינה.
אני מאוהבת בך גברתי. את ממלאה את הנשמה שלי באור שמאיר את כולי. שעות של שקט, של יחד. תודה גבירת חיי.
** קייל חבר שלי, מזל טוב ליום הולדתך 😄 אני אוהבת אותך.
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12833
ארבעה חודשים לאחר שסיימתי לכתוב את "צומת חולון", ישבתי היום בפעם הראשונה למשך שעתיים כדי לערוך אותו. הספקתי לעבוד רק על הפרק הראשון, אבל זה הרגיש כל כך נכון, כל כך טוב לקרוא שוב את מה שכתבתי, להתחבר שוב למילים, לעלילה.
הייתי צריכה למתוח איזה מרווח זמן בין הכתיבה לעריכה/שכתוב של הספר. מרווח זמן שיעניק לי את היכולת למצוא את הבאגים הקטנים, את החוסרים בסיפור. זה יקח כמה חודשים, אבל אני אסיים את הספר שלי ואכין אותו להגשה להוצאת ספרים.
התגעגעתי אליו, התגעגעתי אליי הכותבת. זה עשה לי הכי נקי וטוב שאפשר להרגיש. :)
