לפעמים מגלים שמאחורי המערכת המאיימת לפעמים, מסתתרים בני אדם ושאכפת להם באמת.
הייתי במשרדי מע"מ הבוקר. ארבעה חודשים לא דיווחתי בגלל בעיות בעסק. הייתי שנייה מעיקולים ומפתיחת תיק פלילי (זו עבירה על החוק לא לדווח בזמן).
יש לי פחד מיתולוגי ממע"מ. כשהייתי בת 18 פתחתי תיק עוסק מורשה. הייתי בטוחה שאכבוש את העולם, אבל בפועל, נכשלתי בענק. מה שלא ידעתי בזמנו הוא, שגם כשלא מרוויחים אגורה, חייבים לדווח למע"מ על הכנסות - 0.
חצי שנה אחרי קיבלתי הודעה ממע"מ שאני חייבת להם כחצי מיליון שקלים. הפאניקה גרמה לי להימלט מפניהם, וכעבור עוד חצי שנה כבר הייתי חייבת מיליון.
למזלי סיפרתי לאמי על הבלאגן והיא פנתה אל יועץ המס שלה, שסגר לי את התיק בלי שאשלם אגורה. אבל הפחד מאותה התקופה נשאר.
היום גיליתי שגם אצל הפקידים הכי קשוחים של מע"מ, מסתתרת לא מעט אנושיות. הפקידה שעיקלה לי את חשבונות הבנק, עיקלה את כולם פרט לחשבון האחד הפעיל, כדי שאוכל להתפרנס ולסדר את ענייני. היא גם דאגה להקפיא עבורי את כל הקנסות, לתקופה של חצי שנה. אם אדווח כשורה בחצי השנה הזו - יבוטלו הקנסות.
שאלתי אותה אם מותר לתת לה חיבוק, הרגשתי כזה אושר והכרת תודה, אבל היא הסתפקה בחיוך ובלחיצת יד 😄
החודשים האחרונים היו קשים לעסק שלי. אני מאמינה שכל תקופה ואפילו קשה, יש לה משמעות בחיינו, יש לה מטרה. גיליתי בתקופה הזו אנשים שידעו לתמוך בי לפעמים פשוט בלהקשיב כשהיה קשה. גיליתי חברים אמיתיים. ובעיקר, למדתי לוותר על האגו הענק שלי ולשתף, וגם את גברתי.
הכי קשה היה לי לשתף אותה. להביא לקשר שלנו גם את הקשיים, את הפחדים. למדתי שגברתי יודעת להיות לי לא רק גבירה, אלא קודם כל שותפה וחברה, וזה קונספט שלא היה לי קל לעיכול.
כל השנים אני רגילה לסמוך עליי, להתמודד לבד עם מה שקורה. היה לי חשוב להיות תמיד חזקה. גברתי לימדה אותי שמותר גם לי להיות חלשה לפעמים, להישבר, לנוח.
התקופה הקשה כל כך הזו שעברה עליי עומדת לפני סיום. למדתי בזכותה לוותר קצת על המסכות, על הניסיון להיות הכי מוצלחת. למדתי קצת ענווה ובעיקר, למדתי לקבל.
תודה גברתי ותודה לחבריי. חלקכם נמצאים פה. תודה שידעתם להיות בשבילי.
לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 10:21
