שייכת

שיר מלטף אותי מהרדיו. אחות שאיבדה אח מנגנת את הליכתו.
בשקט שבדירה שלי אני רגועה.
עובדת, מסיימת לעבוד, עוברת בין החדרים, מנקה.
עוד מעט תבואי לכאן, נשתה קפה, נדבר, נצחק.
אחר כך נעבור אל המיטה שמצעייה רכים ומחכים רק לך, כמוני.
כמו גופי שהוא רך אלייך ומתמסר.
כמו נשמתי שמזדככת מול מגע נשמתך.
כשאת מביטה אליי יש לפעמים את הגל הזה שעובר בכל הגוף.
זעזוע ההתמסרות בכל פעם מחדש.
תחושה שמחזירה אותי הביתה, אלייך.
בכל פעם מחדש.
את ביתי.
את גברתי.
באת ולקחת אותי ממני - אליי.
לימדת אותי לאהוב כשגזלת ממני את הפחד.
לימדת אותי לחיות כשאילצת את הבכי לפרוץ את גבולות האטימות הרגשית שבתוכה חייתי.
הענקת לי חיות שלא ידעתי שקיימת בי.
ושמחה הענקת, ובטחון.

עוד מעט תבואי, נשתה קפה, נדבר, נצחק.
אולי אף פעם לא תדעי כמה את עושה לי להרגיש.
כמה עוצמות יש באהבה הזו אלייך.
ואולי הפעם אוכל להעביר לך, ולו קמצוץ ממה שאני מרגישה אלייך.
לימדת אותי להכיר במי שאני,
ואז לימדת אותי לאהוב אותי בזכותך.
את גברתי היחידה.
ואני שלך.