צלילים

מחפש לשוחח עם נשלטת או שולט שנמצאים בזוגיות. איך אתם מערבבים את הפטיש בזוגיות עם החיים עצמם? ואיך מייצרים הפרדה טובה בין שליטה לחיים משותפים?

ועכשיו סתם שיר:

תפילה לזונה:

"גופך כמו אש, בוער בלילה קר,

תנועות חדות, חותכות את האוויר הנעכר.
שפתיים צועקות, לא צריכות מילים,
בין אמת לשקר, את חוקרת גבולות קשים.

ירכייך פסוקי תורה, כתובים בדם,
ידיי קוראות אותך, לאט, בדרכן.
אין מוסר, אין מוסכמה, רק גוף חי,
מתמסרת לרגע – אין מחר ואין די.

עורך כמו משי מתכסה בזיעה,
נשימות כבדות עולות בשדה קרב של תאווה.
העולם מתכווץ, רק את ואני שוכבים,
זמן עוצר – ואלה אנחנו כמו נחשים מתלפפים.

ובין כל הצללים, את המובילה,
מלכה של לילה, כוכבת האדמה.
אני שלך לרגע – ואת שלי לעולם,
בזיכרון הנחרט, בתוך לב מושלם."

עוד זוגיות מסתיימת והפעם חמש שנים וחתונה בת שנה....

שוב פעם תחושה של אבל ומועקה שמכפילה את משקלך...

למצוא מקום חדש..

וחומות שקמות בצהלה ותרועת שופרים.

אמשיך לחפש אתכן במקום אחר

עבר קצת זמן...

יש ציור חדש וכמה תמונות שמעלות שאלה, אבל את הזהב שלי הפסקתי לתקופה.

אז שיר טוב במקום?

🤷‍♂️

נחמד לדעת שצפו בבלוג גם אם לא הייתי כמה שבועות.

תגידו שלום 

אחד קינקי

וכמה שלא

של בלרינה עם בדסמ

הפעם היה עדיף בלי הצבע

* עייף

* אני לא יודע אם אצליח להמשיך לצייר ככה

* עומד על חול טובעני

* היום קראתי משהו של "מבקר" על בית הדרקון. טלנובלה עם דרקונים קרא לזה. בשנייה מבינים שכל מה שרצה זו כותרת טובה. בלי תוכן. העיקר הכותרת והרעש. פאקינג למדת בחיים שלך מה זו טרגדיה יוונית?

* אבל זה עובד כי זה מה שהרוב מחפש. כותרת לעשות רעש כדי להסתיר את העובדה שהם חסרי תוכן. 

* בגלל זה יש אצלי לפעמים רק מספרים. הבנת? כדי שיחפשו את המעבר.

בֵּין כּל הָרוּחוֹת וְכל הַשֵּׁדִים,

מֵהָעֲנָנִים הַגְּבוֹהִים וְעַד הַמְּצוּלוֹת הָאֲפֵלִים.

יֶשְׁנָהּ רוּחַ אַחַת שֶׁמִּמֶּנָּה כֻּלָּם בּוֹרְחִים,

רוּחַ קְטַנָּה שֶׁמִּמֶּנָּה מְפַחֲדִים גַּם הַגִּבּוֹרִים וְהַנְּפִילִים.

 וְלַמְרוֹת שֶׁהִיא רוּחַ קְטַנָּה וּפְשׁוּטָה,

גַּם עֵצִים וְאלִּים מְקַוִּים לֹא לִפְגֹּשׁ בָּהּ.

שֶׁכֵּן עָלֶיהָ נִגְזַר גּוֹרָל אַכְזָרִי וְנוֹרָא,

גּוֹרָל שֶׁנָּתַן לָהּ אֶת שְׁמָהּ, שִׁכְחָה.

וְכָךְ הִיא עוֹבֶרֶת בֵּין אֲנָשִׁים וְאַלִּים,

וְהֵם לָהּ מְפַנִּים אֶת גַּבָּם, לוֹחֲשִׁים.

"אַל תַּבִּיט בְּעֵינֶיהָ שְׁמָהּ תִּבָּלַע בְּקִסְמָהּ,

וְאִם תִּשְׁמַע אֶת קוֹלָהּ הִנְּךָ אָבוּד בַּשְּׁמָמָה."

וּמֵאָז שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא כָּךְ הִיא צוֹעֶדֶת,

שָׁרָה אֶת שִׁירָהּ הָאָפֵל, מְחַפֶּשֶׂת.

"אַל תַּבִּיטוּ בְּעֵינַי שְׁמַע תִּבָּלְעוּ בְּקִסְמִי, וְתִבְרְחוּ הַרְחֵק אִם כְּבָר שְׁמַעְתֶּם אֶת קוֹלִי."

וְאַחֲרֵי יְרָחִים מְלֵאִים וְכוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ,

הִיא עָצְרָה לְבַדָּהּ וְלָחֲשָׁה "בְּבַקָּשָׁה תַּחְזְרוּ"

מֵרָחוֹק זִהֲתָה אֶת קוֹרְבַּנָה הֶחָדָשׁ,

אַךְ לְפֶתַע נָחֲתָה יָד עַל כְּתֶפָב הַנִּרְגָּשׁ.

"אַל תַּבִּיט בְּעֵינַי וְאֶל תִּשְׁמַע אֶת קוֹלִי,

כִּי אֶת חַיֶּיךָ תִּשְׁכַּח כָּךְ נִגְזַר גּוֹרָלִי."

אַךְ הַיָּד לֹא עָצְרָה וּבִלְחָיֶיהָ נָגְעָה,

וְכָךְ שִׁכְחָה דָּמְעָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

וּלְאַט כָּךְ סוֹבֵב אֶת פָּנֶיהָ אֵלָיו,

וְהִבִּיטָה הִיא בּוֹ וְזִהֲתָה הוּא מִיָּד.

"אֲנִי אֵבֶל יָפָתִי וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ כָּל חַיַּי,

עִזְרִי לִי קְצָת לִשְׁכֹּחַ מִשּׁוּם שֶׁהַמִּשְׁקָל מַכְבִּיד עַל כְּתֵפַי."

וּכְשֶׁהָאֵבֶל הִבִּיט בָּהּ חִיֵּךְ הוּא מִיָּד מְאֹהָב,

"הַיְּקוּם כֻּלּוֹ בְּעֵינַיִךְ וְזֶה מַרְאֶה כֹּה נִשְׂגָּב.

אֵשֵׁב קְצָת לְיָדְךָ וְאֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ,

וְאִם תַּרְשִׁי לִי אֶשְׂמַח גַּם לִצְעֹד לְצִדְּךָ."

אָז אִם נִגְמַר מַזַּלְכֶם וְהָאֵבֶל הִכָּה,

תֵּדְעוּ שֶׁאִתּוֹ תַּגִּיעַ גַּם רַוְחַת הַשִּׁכְחָה.

שְׁתֵּי רוּחוֹת אֲפֵלוֹת שֶׁמָּצְאוּ עוֹלָם יַחְדָּיו,

וּבְיַחַד צוֹעֲדוֹת אֶל גּוֹרָלָן עִם חִיּוּךְ מְאֹהָב.

אז אשתף בפנטזיה:

האחת רוכבת על הזין שלי ונעה קדימה ואחורה.

השנייה רוכבת על הפנים שלי לכיוון הראשונה. גורמת לי ללקק אותה ולהסניף את חור התחת שלה בזמן שהיא מתעללת לי בפיטמות.

וכל זה בזמן שזוגתי קשורה בכיסא ליד ומביטה בנו, עם צעצוע רוטט בתוכה. לא יכולה לזוז. מתענגת.

תנו לי את שתיהן. יחד.

ואהיה מאושר :)

לצבוע או להשאיר ככה?

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִתּוֹ הַדֶּרֶךְ

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִישׁ לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ.

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, רָאוּ זֹאת וְהִמְשִׁיכוּ

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִישׁ לֹא נָתַן לִבּוֹ.

הַמַּנְגִּינָה זוֹרֶמֶת, הַמַּנְגִּינָה אוֹבֶדֶת

בִּמְקוֹם אוֹתָהּ גַּחֶלֶת, נוֹסְטַלְגִּיָּה מְגֻחֶכֶת.

אוֹתָם הָאֳהָלִים אֲשֶׁר יִסְּדוּ עָרִים,

הָפְכוּ הֵם לִילָדִים, רֻבָּם כֹּה אֲבוּדִים.

הָאֲדָמָה רָעֲדָה בַּיּוֹם הַנּוֹרָא 

וְהָרָקִיעַ צָנַח כְּשֶׁאִבֵּד עוֹד מֵאֶחָיו.

אַךְ לְפָחוֹת עַתָּה, תָּשׁוּב לִמְקוֹמְךָ

וְכָל הַנּוֹפְלִים יִשּׁוּבוֹ לְשִׁירָה:

"עוֹד נֵלֵךְ בַּשָּׂדֶה, בְּטִיּוּל לֵילִי

הִנֵּה הַסֶּלַע הָאָדֹם, וְאָנוּ עוֹמְדִים לָקוּם.

זֶהוּ זֶמֶר נֹגַהּ, עַל זְמַנִּים שֶׁהָיוּ

וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לוֹ הַנִּגּוּן, הַכַּלָּנִיּוֹת שׁוּב יִפְרָחוּ.

הַשְּׁכִינָה שֶׁאוֹתָנוּ עָטְפָה,

נִהְיֶה לָהּ לְגִיטָרָה וְעַל גּוּפֵינוּ תִּפְרֹט 

מַנְגִּינָה.

וְאָנוּ עוֹד נָשׁוּב, בְּשִׁירֵי עוֹלָמִים

וְאוּלַי הַפַּעַם יְרַחֵם עָלֵינוּ, כְּמוֹ אָז, 

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים. 

זֶהוּ שִׁיר הַהֵד, עַל יַלְדוּתֵנוּ הַשְּׁנִיָּה.

וְיוֹם אָבִיב יָבוֹא, וְאֶת קוֹלֵנוּ יַנְצִיחוּ 

בְּתִקְוָה."

עוֹד כּוכב נָפַל וְאִתּוֹ הַדֶּרֶךְ

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִישׁ אֵינוֹ שֵׁם לֵב.