אוננתי עלייך. כן. נשברתי.
אחרי אימון. קודם משקולות.
חזה. ידיים. כתפיים.
אחר כך סקוואטים ולבסוף פלאנק. כדי שאתמוטט על המזרן יוגה ואדמיין אותך מגיעה.
אני מותש. עייף. ואת מגיעה. לבושה בטרנינג וגופיית סבא. חייכנית ומתיישבת עליי. מתחככת על הזין שלי דרך הבוקסר. הידיים הקטנות שלך על החזה שלי.
ואני מביט בך.
-----
כמה נעים היה לי אם הייתי יכול להביט בך.
-----
את מתכופפת ולוחשת לי באוזן "שברתי אותך אדוני. הזונה הקטנה שברה אותך" ומחייכת.
אני מניח את ידיי על שלך ותופס. רוצה להפוך אותך. לנעול אותך תחת המשקל שלי.
אבל אני מותש.
"נשחק משחק?" את שואלת.
"כן".
"על כל תשובה לשאלה שלי אני אתחכך בך עוד קצת".
אני מחייך "תתחילי"
למה מצאתי חן בעיניך?
"בגלל הציצי"
די!
"טוב. בגלל הישבן"
"אתה ילד ואני אפסיק."
"טוב בסדר בסדר. את הראשונה שרצתה לקרוא לי אבא."
מתחככת
"יותר טוב. ולמה עוד?"
"בגלל שנתת לי."
את עוצרת. "מה זאת אומרת?"
"רוב האנשים בחיי לוקחים ממני. שואבים ממני כוחות נפשיים. מחפשים שאשחק למענם איזו דמות ואני משחק בשבילם. ומתעייף."
חוזרת להתחכך. "כולם?"
"יש רק שניים שלא שואבים. אישתי ואבא שלי. ועכשיו את. את מחזקת אותי."
את מחייכת וממשיכה להתחכך. אני מרגיש את השפתיים שלך דרך הטרנינג. וואוו. הזין שלי מתקשה ואת מרגישה מדהים. כמה כיף להביט בך.
"תורידי את הגופייה"
"לא רוצה" עוקצת בחיוך מרושע
כמה שאני אוהב את הטיזינג שלך. אני אוחז ביריכיים שלך.
"בלי ידיים. רק עם הגוף" וממשיכה לנוע עליי.
"הדבר שהכי ריגש אותי אצלך זה שאמרת לי פעם שגם לך איכפת. כמעט בכיתי".
עכשיו את מתכופפת אליי. מתקרבת ומחייכת. מביטה בי והשיער שלך גולש על הכתפיים ונוגע לי בבית החזה. איזה ריח נפלא יש לך.
את ממשיכה להתחכך בי. שוב ושוב.
"תודה אדוני" עם כל מילה עוד חיכוך
"תודה שהזעת. שנשברת. שנחשפת. ששיתפת".
את ממשיכה בשלך ואני עומד לגמור.
"אל תדאג. אני אנקה אותך. אותי אפשר ללכלך".
ולפני שאני גומר את מורידה ממני את הבוקסר ומתחילה למצוץ לי. המוצצת שלי.
את מרטיבה את כולי ואני גומר באנחה חזקה.
"פאק!"
אחרי שבלעת הכל את מביטה בי. גאה בעצמך ובי. מתקרבת אליי, מנשקת אותי על הלחי ומחבקת אותי.
ככה אנחנו נשארים עוד כמה רגעים. ובחלומות נצח.
מחובקים.
"תודה בובה".
והנה את נעלמת. ובמקומך ענן אבק.
-----
אוף. לאונן אחרי אימון זה כואב ביד.
-----
