כמה קשה להוריד חומה אחת קטנה. וזה למרות שמאחוריה יש תעלת מים ובתוכה מסתתרים תנינים המוכנים לתקוף בחזרה ודגי פיראנה שישמרו על "כבודך".
והדגל מונף לשמיים. שיראו אותו כולם. כמה גדול, כמה מפואר. כמה יותר יפה מהשאר.
ומאחורי התעלה נמצאים עוד מכונות מצור ואספקה שתשמור עליך בזמן שיחה קולחת וימים של "חשיפה".
וכל אלה נמצאים לפני חומות רבות כל כך, עד שלא נשאר מקום למה שבתוך ליבך. והחומות הפכו להיות אתה.
במצבים כאלה אין סיבה להטיל מצור, לאיים או לתקוף. אלא רק להיות שם. להמתין ולחכות. משום שכל אלה זקוקים בסופו של יום לתיחזוק, אחרת הסדקים מתרחבים והחומות מתפוררות. משאירות אדם בתוך ריק ומחסור לאחר שעסק רק בהגנה ותקיפה.
ואז הוא כבר רץ אליך. לעזרה.
------
ובנימה אחרת. אין לי הרבה "צופים וקוראים". 8, לפעמים 20 או 30. ומי יודע כמה מהם הם כאלה שחוזרים.
אני בדרך כלל מדמיין אתכם כזוגות עיניים בחלל שחור. בוהים ונעלמים.
אז תודה שקראתם וגם על הדגים.
אל תתביישו לומר שלום. מקסימום תצאו טיפשים.
