צלילים

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִתּוֹ הַדֶּרֶךְ

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִישׁ לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ.

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, רָאוּ זֹאת וְהִמְשִׁיכוּ

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִישׁ לֹא נָתַן לִבּוֹ.

הַמַּנְגִּינָה זוֹרֶמֶת, הַמַּנְגִּינָה אוֹבֶדֶת

בִּמְקוֹם אוֹתָהּ גַּחֶלֶת, נוֹסְטַלְגִּיָּה מְגֻחֶכֶת.

אוֹתָם הָאֳהָלִים אֲשֶׁר יִסְּדוּ עָרִים,

הָפְכוּ הֵם לִילָדִים, רֻבָּם כֹּה אֲבוּדִים.

הָאֲדָמָה רָעֲדָה בַּיּוֹם הַנּוֹרָא 

וְהָרָקִיעַ צָנַח כְּשֶׁאִבֵּד עוֹד מֵאֶחָיו.

אַךְ לְפָחוֹת עַתָּה, תָּשׁוּב לִמְקוֹמְךָ

וְכָל הַנּוֹפְלִים יִשּׁוּבוֹ לְשִׁירָה:

"עוֹד נֵלֵךְ בַּשָּׂדֶה, בְּטִיּוּל לֵילִי

הִנֵּה הַסֶּלַע הָאָדֹם, וְאָנוּ עוֹמְדִים לָקוּם.

זֶהוּ זֶמֶר נֹגַהּ, עַל זְמַנִּים שֶׁהָיוּ

וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לוֹ הַנִּגּוּן, הַכַּלָּנִיּוֹת שׁוּב יִפְרָחוּ.

הַשְּׁכִינָה שֶׁאוֹתָנוּ עָטְפָה,

נִהְיֶה לָהּ לְגִיטָרָה וְעַל גּוּפֵינוּ תִּפְרֹט 

מַנְגִּינָה.

וְאָנוּ עוֹד נָשׁוּב, בְּשִׁירֵי עוֹלָמִים

וְאוּלַי הַפַּעַם יְרַחֵם עָלֵינוּ, כְּמוֹ אָז, 

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים. 

זֶהוּ שִׁיר הַהֵד, עַל יַלְדוּתֵנוּ הַשְּׁנִיָּה.

וְיוֹם אָבִיב יָבוֹא, וְאֶת קוֹלֵנוּ יַנְצִיחוּ 

בְּתִקְוָה."

עוֹד כּוכב נָפַל וְאִתּוֹ הַדֶּרֶךְ

עוֹד כּוֹכָב נָפַל, וְאִישׁ אֵינוֹ שֵׁם לֵב.