אֲנִי זָקוּק לָךְ.
לְמַגָּעֲךָ, לִצְחוֹקֵךְ, לְנוֹכְחוּתְךָ הָעוֹטֶפֶת.
לְלַטֵּף אֶת גּוּפֵךְ הָרַךְ,
לִשְׁקֹעַ בְּנִיחוֹחַ שִׁעֲרֵךְ הַמִּתְעַרְסֵל בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי.
אֲנִי כַּמָּה לְיָדַיִךְ הַמְּלַטְּפוֹת אֶת רֹאשִׁי,
לִירֵכַיִךְ הַנִּכְרָכוֹת סְבִיב מַתְּנִי
עוֹד מְהַדְהֲדִים בִּי צְלִילֵי עָנְגְּךָ
וּלְאוֹתָהּ שְׁאִיפָה חַדָּה —
תַּמְצִית תְּשׁוּקָה הַנִּפְלֶטֶת בֵּין שְׂפָתַיִךְ.
אֲנִי כַּמָּה לְכוֹחַ שֶׁבִּכְנִיעָתְךָ,
לָעָצְמָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁבֶּאֱמוּנְךָ בִּי,
לָאֵמוּן הָעִוֵּר שֶׁמְּאַפְשֵׁר לָךְ לַעֲצֹם עֵינַיִם וְלִפֹּל לְתוֹכִי.
עוֹרֵךְ בָּעַר בְּגוֹן אָדֹם תְּשׁוּקָה,
פָּנַיִךְ רָטְטוּ תַּחַת כַּפּוֹתַי,
נְשִׁימוֹתֶיךָ הָפְכוּ קְטוּעוֹת —
צְלִילִים קְטַנִּים שֶׁטִּלְטְלוּ אֶת לִבִּי.
וּמִי הָיָה מַאֲמִין כִּי חִבּוּק מִמְּךָ יְמַלֵּא אֶת רֵאוֹתַי,
וְכִי חִיּוּכְךָ, כְּשֶׁאֲנִי בְּתוֹכְךָ,
יוּכַל לְהַבְעִיר בִּי סְעָרָה שֶׁתַּהֲפֹךְ אֶת עוֹלָמִי.
וּכְשֶׁאֲנִי נִרְדָּם, אֲנִי הוֹגֶה בְּךָ,
קְטַנָתִי, נִשְׁמׇתִּי, אֲוִיר.