יש רגעים שגורמים לי לשנוא את עצמי.
רוכב על אופניים ולפתע חוצה אותי בצומת רוכבת אופניים מהממת: שיער ארוך, שטני, פנים אמריקאיות, חזה יפה, אבל המכנס הקצר, הישבן...והיריכיים...אלוהים. יריכיים שיפוצצו אבטיח 🔥
רציתי לומר לה שהיא נראית נהדר. זהו.
אבל פחדתי
למה? אולי בגלל הפנטזיה שאם הייתי פונה אליה והייתה מחייכת ומגיבה, ישר הייתי רוצה יותר.
.....
או אחרת שיושבת על ספסל. בגדים פשוטים, אבל ישבו עליה מדהים. לוק של שמאלנית, טבעונית מפלורנטין - רזה, גבוהה וחזה בגודל b+ עם שיער מתולתל שופע וארוך 😍
עבורי זו אישה לחתונה
אז עברתי לידה וחיכיתי רגע לאיזה מבט, משהו שיאפשר לי אומץ לגשת
ולא היה
אז המשכתי
וכעסתי על עצמי אז אחרי 10 דקות חזרתי לספסל, חשבתי לשאול אותה אם אוכל לשבת לידה ואז לספר שפחדתי לגשת אליה קודם כי התביישתי.
תכננתי, התכוננתי ונלחצתי.
אבל כשהגעתי לספסל,
היא כבר לא הייתה שם 🤷♂️
...
לפעמים זה פחד משתק