התחלתי מנמוך,
או בעצם מגבוה,
באיזה חלק בי עליי לגוע,
כדי לראות מה קרה שם,
מי שבר,מי תיקן, מי בדק
מה הלך שם או נפל או נשבר,
מי שאב את המיץ ומצץ והפיץ,
וצחק מהצד כשהייתי לבד,
וראיתי...
ראיתי הכל כשסטיתי,
ואולי עוד אפול שוב, תביטי,
אי אפשר רק לבכות,
תאמיני,
לנסות זה גם טוב, רק תצליחי,
לעשות ת'מיטב ותבטיחי,
רק מה שתוכלי לקיים ותודי ש..
יש מי ששומר אותך.
זו אני כאן,
להזכיר לך את קולך,
ואשאר כאן,
להרגיע את ליבך,
שגם אם התלכלך,
זה יורד בכביסה,
זה ייסגר עם התפירה,
חוט בצבע גוף, למראה אסוף,
וגם כשיש צלקת, תרימי,
את הלב מהרצפה,
תאמיני,
שאין יותר לבד וזו את,
מולך עצמך, מול בוראך,
מול צילך, מול דמותך,
הקולות הקטנים רק מראים ת'אמת,
לפעמים הם יושבים איתך,
לשאת ולתת,
חלקים בנשמתך כה קשי השגה,
אנשים עוד חושבים שאת מיתוס,
אך את עומדת גאה,
מהדורה מוגבלת,
יצירת מופת,
איש אינו יכול לגעת,
ספק להביט ביופייך,
ואת שרה ש...
אולי בכל זאת,
את הבייבי הזאת,
אי אפשר לכסות,
רק לתת לה לזוז ולצפות ולצפות,
למזער ציפיות,
לבטא תהיות,
לשחרר מחשבות שלא נועדו להיות.
~~~~~
אם הגעתם עד כאן אז- תודה,
אחרי שנה שלא הייתי פעילה כאן,
חזרתי, בגרסה משופרת.
נתראה שוב בקרוב🫶
