לילה,
זה הזמן הכי טוב לעצור את הזמן,
לעכל רגע את היום שעבר,
לנסות לתכנן את מחר,
היום היה נפלא כלכך..
מחייכת לרגע ויודעת,
שמחר יהיה טוב יותר,
דברים טובים ימשיכו לקרות,
כי אליהם אני נמשכת...
מקבלת את הטוב,
על כל סוגיו,
גם אם יהיה קצת קשה,
אני מקבלת את האתגר,
האקסטרים של החיים,
בצורה הכי כיפית שאפשר,
להתענג על כל רגע,
כל שנה, חודש ויום,
לתפוס את הראש ולהגיד בקול....
"פאק זה לא חלום."🤍
רגע לפני,
שאהיה פחות נגישה,
שאכנס לתוך בועה,
לא קטנה ולא גדולה,
הבועה שלי..
רוצה לומר תודה,
על כל מה שיש,
על כל מי שנמצא,
על השראה,
על מילה טובה,
ועל כל האהבה,
תודה🤍
לקמט את הכעס לתוך כדור נייר,
למחוץ אותו חזק עד שכל המילים בו,
ישברו כלא היו מעולם,
למשוך גפרור אחד מדויק שנדלק,
מרצד משמחה רק להבעיר בערה,
שתשרוף את כל המהומה,
את כל הכעס שקומט.
ולפתע, הכל נראה כחדש,
הרגש התחלף לנייטרלי,
צבעים מתחילים לזרום פנימה,
להתגלגל בין איברים ולצבוע,
כל הגוף מתמלא בחדש,
אפשר עכשיו להביט באמת,
ולא במטושטש.
יומן מסע, יום לא ידוע,
איני מסוגלת להסיט את המבט מהטבע,
עורבים משקיפים ליד הים,
עפים נמוך עד כמה שאפשר,
ואז שוב בורחים לשמיים כחולים,
בלי לומר פרידה עד הפעם הבאה.
לכל מכשפה יש,
את החיה שלה,
כמו בכל אגדה,
קרפדה, עכברוש,
חתול, עורב או שדון,
לבחור אחד מהם,
ולהיות לה לאדון.
ואיך בין רגע אחד עולם חיצון,
משתתק, ונולד המקום הנכון,
בו אין גבולות לדמיון,
ואפשר לבחור להיות,
ורצוי לבחור להגשים,
ככה בדיוק,
כמו שהיינו ילדים❤️
התחלתי מנמוך,
או בעצם מגבוה,
באיזה חלק בי עליי לגוע,
כדי לראות מה קרה שם,
מי שבר,מי תיקן, מי בדק
מה הלך שם או נפל או נשבר,
מי שאב את המיץ ומצץ והפיץ,
וצחק מהצד כשהייתי לבד,
וראיתי...
ראיתי הכל כשסטיתי,
ואולי עוד אפול שוב, תביטי,
אי אפשר רק לבכות,
תאמיני,
לנסות זה גם טוב, רק תצליחי,
לעשות ת'מיטב ותבטיחי,
רק מה שתוכלי לקיים ותודי ש..
יש מי ששומר אותך.
זו אני כאן,
להזכיר לך את קולך,
ואשאר כאן,
להרגיע את ליבך,
שגם אם התלכלך,
זה יורד בכביסה,
זה ייסגר עם התפירה,
חוט בצבע גוף, למראה אסוף,
וגם כשיש צלקת, תרימי,
את הלב מהרצפה,
תאמיני,
שאין יותר לבד וזו את,
מולך עצמך, מול בוראך,
מול צילך, מול דמותך,
הקולות הקטנים רק מראים ת'אמת,
לפעמים הם יושבים איתך,
לשאת ולתת,
חלקים בנשמתך כה קשי השגה,
אנשים עוד חושבים שאת מיתוס,
אך את עומדת גאה,
מהדורה מוגבלת,
יצירת מופת,
איש אינו יכול לגעת,
ספק להביט ביופייך,
ואת שרה ש...
אולי בכל זאת,
את הבייבי הזאת,
אי אפשר לכסות,
רק לתת לה לזוז ולצפות ולצפות,
למזער ציפיות,
לבטא תהיות,
לשחרר מחשבות שלא נועדו להיות.
~~~~~
אם הגעתם עד כאן אז- תודה,
אחרי שנה שלא הייתי פעילה כאן,
חזרתי, בגרסה משופרת.
נתראה שוב בקרוב🫶
