אני ממש מתלבטת.
ללכת לבריכה או לא?
אין לי חשק.
זה לא סוד שאני דיכאונית, הבאסה אצלי זה שזה נע ונד ואין לי אמצע.
אני זוכרת מקרה שבו הפועל ירושלים זכתה בגביע המדינה והסעתי מישהי שבאותו הזמן ניצלה אותי, היא היתה לסבית וניצלה אותי להסעות, ללכת למסעדות, לדייטים ולזיונים עם החברה שלה.
הסעתי אותה והייתי מאושרת מכך שלקחו גביע והיא אמרה תגידי, בולבוליט, למה את לא יכולה להיות ככה כל הזמן??
תמיד יש לי למעלה ולמטה ברגשות, אבל אין לי אמצע, זה תמיד קיצוני.
או ששמחה מטורפת או דיכאון מטורף מוות.
אחרי הhigh המטורף שהייתי בו, שזכיתי לראות ציצים אמיתיים היום, הגיע down ועכשיו העבודה נגמרה, אני שוכבת במיטה עם חוטיני ירוק תחרה עם פפיון שחור וחושבת אם לאונן או לא, מה לעשות, בריכה או לא ואין לי רצון להחליט, אין לי כח להחליט, אין לי, פשוט אין לי.
זה לא פשוט להיות אני, לפעמים זה כיף ונחמד, לפעמים לא.