הקלות הבלתי נסבלת של קיומכם.

וובכן חוסי צער בעלי חיים יקרים שלי, אפתח בהבהרה כלשהי שכנראה לא נקלטה
במעמקי התודה החרמנית שלכם.

הבלוג שלי אינו מבזקון, המופיע כל שעה בעידכון מה אכלתי/שתיתי/בכיתי/צחקתי/הרהרתי/
שרתי/זיינתי/פינטזתי/אוננתי.

הבלוג אינו עיתון יומי, המופיע פעם ביום עם פוסט ארוך כאורך הגלות והמספר את כל קורותי
באותו יום.

הבלוג אינו מגזין תרבות השם בתוכו שירים/צילומים /תמונות מנצנצות/כיתוב צבעוני/ציטוטים/
קטעי סיפורת עם התעלמות מזכויות יוצרים או סרטים סוג ז.

הבלוג הינו מגזין יוקרתי היוצא בעטיפת ראי המשקפת אתכם על הצד ההומוריסטי שכל כך חסר
"באתר רציני" זה. אם התמונות קשות לכם, בכניסה לבלוג תמצאו הפניה לפסיכיאטר התורן
אשר רשום בכלוב.

ולאחר ההבהרות (שהפעם אני מקווה שהוחדרו אליכם כמו פלאג המוחדר
לישבנכם הענוג) נחזור קצת לענייני הדיומא.

אתם מוכנים להסביר לי מה זה האטרף הזה לאלבומי הצילום? מה זו ההיאבקות בבוץ הזו
כמו כלובי מחלק את פרס כלוב הזהב לאלבום המצטיין?
ואיך זה ברוב האלבומים שעליהם את מחרפים(לא את נפשותיכם)/רבים/הורגים אחד את השני
יש לרוב:
או תמונות הזויות (יעני אבסטרקט)אשר הקשר בינם לבין הנושא אשר לשמו התכנסנו
(או בשמו העממי יותר בדסמ)
או תמונות של פרחים (ממש חממה חקלאית פתחתם פה)
או תמונות של חתולים וכלבים (הספארי מחפש אתכם)
או תמונות של ציורי אומנות שהיו גורמים לפיקסו להפוך למתחלף.

ועל כל אלו אתם רבים עד זוב דם? בחייכם לכו תחיו קצת ותמצאו דברים אחרים לריב עליהם.

ונושא אחר המעלה גיחוך ציני על שפתי, נושא ה"סו קולד" חברויות כאן באתר.

באיזו מהירות חברויות כאן משתנות, בגיל 16 הן לא ממצות את עצמן כמו שאצלכם.
רגע אחד ישנה חברות הדוקה יותר מפי הטבעת של בתולה ושניה אחרי זה הרפש מותז
לכל הכיוונים האפשריים כשהריקושטים מסריחים בטירוף.
שרשור אחד של נשיקות/חיבוקים/הצהרות אהבה/נאמנות ושאר פירות באושים, ולמחרת נפתח
שרשור או מריבה בצ'אט same-same ואותם אוהבים מיום לפני הם האויבים הכי מרים שיש.
ואני הכי אוהבת את בלוגי ההתבכיינות בנושא.
נפתח פוסט מלא פירגון ואהבה וחצי שעה אחרי זה באתו בלוג נפתח פוסט התבכיינות/
השמצות/צומי/אבל/מור וקינמון של אותם אנשים.
אז תגידו לי טמבלים, מה עובר לכם בראש אה?
מה קרה נתקעתם איפשהו בכיתה ד'? כי בחיי ילדים כבר יש להם יותר מושג על חברות
אמיתית מאשר לכם, לכו תתבגרו קצת לפני שאתם באים לשחק בקקה ופיפי במסווה בדסמי.

מה עוד היה לנו על הפרק?

אה כן, נושא ההקפצות של הבלוגים. תגידו לי, לא הפנמתם שאם לא הגיבו לכם כלל
אולי הפוסט שלכם לא שווה תגובה או לא מעניין? או שאולי הקוראים שלכם מצאו את עצמם
ספיצ'לסים נוכח התגלות כישרון כתיבה כל כך סוחף שלא מצאו מילים במקלדתם להביע זאת?
זה לא יעזור שתקפיצו זאת כל חצי שעה /שעה, כי רואים מתי כתבתם את הפוסט המקורי,
ואם כבר מגיבים לכם אחד או שניים המרחמים על הפתטיות שלכם בהקפצת הבלוג, הפנימו
את המסר ותפסיקו להקפיץ-זה ממאיס לראות את אותם 5 שמות קבועים המוקפצים בשער הראשי מבלי שיהיה להם ממש דבר מעניין להגיד.

אגב, יקיריי המקפיצים-תפסיקו להיכנס להיסטריה מכמות האנשים הנכנסים או
לא נכנסים לבית הבובות שלכם, זה באמת לא מדד למה אתם שווים
אלא מדד פאטתי לשעמום שלכם.

הצעה לכלובי: להתחיל לחייב בתשלום דמי חניה בעמוד הראשי, זה יקפיץ את הכנסותיך
ויסיר מאיתנו את עונשם של אותם בלוגיסטים.

עדכון אחרון להיום: אמבטיית הבוץ מולאה בבוץ חדש-אתם מזומנים.

עד כאן מהנוצה המושחזת- שאו ברכה.

אתמול, במהלך לילה הזוי בצ'אט הכי הזוי שקיים, אליבא ד -כלוב, התעוררה שוב הסוגיה בגינה
פורום הבנות על הבנים מתמלא בשרשורי "אכלו לי שתו לי ולא סישנו אותי"", והיא כמובן סוגיית הניצול.

את דעתי לגבי ניצול פרופר רובכם יודעים, את דעתי לגבי המחפשים ניצול ולו רק בשביל לפתוח לאחר
מכן שרשור בסגנון לעיל- גם הינכם יודעים, מה שאינכם יודעים הוא שבעקבות כל מיני מנטרות,
ומישנות אישיות/כלליות כאלו ואחרות, החלטתי להיות "נורא נחמדה" ולכתוב את עשרת הדיברות
הבדסמיות, לא איך שאני רואה אותן (כי אצלי אין דיברות יש רק חוק אחד והוא שעל פי ישק דבר,
שכן אני הרי שולטתתתתתתתתתתתתת) אלא איך באי הכלוב כאלו או אחרים, נגררים או לא, ממנטרים או לא-רואים את הבדסמ.

היות והנני שולטת ידועה במחוזות הכלוב העלומים, הדיברות נכתבו בלשון שולטת-נשלט ווייס וורסיה,
אך כמובן זה תקף לכל הגזעים/מינים/זנים המסתובבים בכיכר הכלוב.


1. "כבד את מלכתך" (רצוי באוכל גורמה ויין אייכותי).

2. "אל תכבדי את עבדך" (הבהירי לו הוא חייב לאכול בבית).

3. "לא תישא את שם מלכתך לשווא"- אלא תישא אותה על ידיך החסונות מהמיטה
לשירותים/למקלחת/לקניון (ובדרך אל תשכח את כרטיס האשראי)..

4. "עשה לך פסל ותמונה" בדמות מלכתך, שנן את המנטרה בשפתיים חרבות למולם:
"תודה אלוהים על ששלחת אלי את מלכתי על מנת שאהיה עבורה: עוזרת בית/טכנאי
חשמל/מחשבים/שיפוצניק/כספומט אנושי/נהג ועוד הזין נטוי......"

5. "לא תרצחי את עבדך" (השתדלי לחנוק אותו באיטיות על מנת שיעבור לעולם הבא דרך
הסאב-ספייס).

6. "לא תגנבי" עבדים אחרים, פתי אותם בהבטחות שווא, בדמיון מודרך ורמזים עדינים על
מנת שתוכלי להמשיך ולהעמיד פנים תמימות שאת ממש לא מבינה מה רוצים ממך???

7. "לא תחמוד בית מלכתך" – הפנם –אתה גר במלונה בחצר או מכורבל על סף דלתה
בחדר המדרגות-בשום פנים ואופן אל תעיז לחלום על סשן בתוך ביתה!!

8. "זכור את מלכתך לקדשה" – פתח כל יומיים שרשור מתחנף, הלל את מלכתך המצא
סשנים הזויים ואקסטרימיים, תאר בעיניים לחות את יופייה וחוכמתה, אף אחד לא צריך
לדעת שהמצאת לך הולוגרמה!

9. "אמור תמיד אמן" – לא משנה מה מלכתך מוציאה מפיה, בין אם אלו פנינים או ריח שום,
כל מה שהיא אומרת קדוש בעיניך גם אם זה השקר הכי גדול או השטות הכי אידיוטית-
הפנם: המלכות הן הכי חכמות/מנוסות/סקסיות/משכילות ויודעות הכל-אתה זה שלא מבין
אותן וחסר השכלה בסיסית בהבנת המלכה!!

10. "לא תהייה לך מלכה אחרת על פני" – וודאי כי עבדך יודע זאת על ידי כך שתבהירי לו
שאת עושה רק מה שטוב לך ומה שבא לך, לא מעניין אותך אם זה עושה לו טוב או רע,
קיומו העצמאי מבוטל בעיניך, הוא קיים רק על מנת לשרתך/לסגוד/להעריץ רק אותך ולא
שום מלכה נוספת אחרת תאלצי לממש את דיבר 5 ברשימה!! הבהירי לו בצורה שאינה
משתמעת לשני פנים שממש לא מעניין אותך שהוא שוקל התאבדות- הוא לא חשוב רק
את!!


ועכשיו כל אשר נותר זה להפנים את עשרת הדיברות דלעיל ולריב עליהן.

שאו ברכה ודיברה.

או כן, שפשפו עיניים בתדהמה, חייכו בהנאה, התגברו על פעימת הלב המהירה
ועל הניחוש מי יהיה הקורבן הבא, חזרתי עם הנוצה והיא מושחזת מתמיד.

לגבי התוהים לחזרתי המפתיעה, אגלה לכם בסוד שקיבלתי מכתב רשום
ובלתי מתפשר ממשרד החינוך ונכתב בו בטון בלתי מתפשר, שלא יתכן שלגן ילדים כזה גדול לא תהייה גננת מוסמכת, אחת כזו שלא מתחפשת למלכה בפורים ומצליפה בתפזורת, והיות ואני לא מגיבה
טוב לאולטימאטומים, החלטתי לחמש מחדש את הארסנל, לתלות את המראות אשר
העלו אבק במשך שנה וחצי, להרים את המסך מעל פינת החי ולאכלס את אגף הזוחלים
לרענן את החול שבארגז בסילוני מים שכן הרי ידוע שזריקת בוץ הינו ספורט
אהוב על דיירי הגן, לטבול את חוד הנוצה בדיו נוצץ וחדש ולפתוח את שערי הגן מחדש.

להלן ספר החוקים של הגן

1) הכניסה לחסרי חוש הומור – אסורה.

2) הכניסה לבעלי לב חלש – על אחריותם בלבד.

3) הכניסה לבעלי חיים – בעלי חיסון בתוקף בלבד.

4) הכניסה לבעלי קשיים בהבנת הנקרא ו/או חסרי יכולת לקרוא בלי ניקוד – לא מומלצת.

5) הכניסה למאותגרים שכלית-מבוזבזת.

6) הכניסה לבעלי ה"דווקא" בתקווה כי יענשו-מותרת ואף רצויה, תמיד אהבתי ליצני חצר.

7) לכל אלו המקפיצים את הבלוג שלהם כל שעה עגולה-המלצה, עברו לציור אולי שם תבררו
ככישרוניים.


לאחר שקראתם והפנמתם ואף הסתכנתם להיכנס – תהנו, החיים הם אולי לא המסיבה לה קיווינו
אך כל עוד אנו כאן, אנחנו צריכים לרקוד.