הקלות הבלתי נסבלת של קיומכם.

או כן, שפשפו עיניים בתדהמה, חייכו בהנאה, התגברו על פעימת הלב המהירה
ועל הניחוש מי יהיה הקורבן הבא, חזרתי עם הנוצה והיא מושחזת מתמיד.

לגבי התוהים לחזרתי המפתיעה, אגלה לכם בסוד שקיבלתי מכתב רשום
ובלתי מתפשר ממשרד החינוך ונכתב בו בטון בלתי מתפשר, שלא יתכן שלגן ילדים כזה גדול לא תהייה גננת מוסמכת, אחת כזו שלא מתחפשת למלכה בפורים ומצליפה בתפזורת, והיות ואני לא מגיבה
טוב לאולטימאטומים, החלטתי לחמש מחדש את הארסנל, לתלות את המראות אשר
העלו אבק במשך שנה וחצי, להרים את המסך מעל פינת החי ולאכלס את אגף הזוחלים
לרענן את החול שבארגז בסילוני מים שכן הרי ידוע שזריקת בוץ הינו ספורט
אהוב על דיירי הגן, לטבול את חוד הנוצה בדיו נוצץ וחדש ולפתוח את שערי הגן מחדש.

להלן ספר החוקים של הגן

1) הכניסה לחסרי חוש הומור – אסורה.

2) הכניסה לבעלי לב חלש – על אחריותם בלבד.

3) הכניסה לבעלי חיים – בעלי חיסון בתוקף בלבד.

4) הכניסה לבעלי קשיים בהבנת הנקרא ו/או חסרי יכולת לקרוא בלי ניקוד – לא מומלצת.

5) הכניסה למאותגרים שכלית-מבוזבזת.

6) הכניסה לבעלי ה"דווקא" בתקווה כי יענשו-מותרת ואף רצויה, תמיד אהבתי ליצני חצר.

7) לכל אלו המקפיצים את הבלוג שלהם כל שעה עגולה-המלצה, עברו לציור אולי שם תבררו
ככישרוניים.


לאחר שקראתם והפנמתם ואף הסתכנתם להיכנס – תהנו, החיים הם אולי לא המסיבה לה קיווינו
אך כל עוד אנו כאן, אנחנו צריכים לרקוד.