הקלות הבלתי נסבלת של קיומכם.

וובכן חוסי צער בעלי חיים יקרים שלי, אפתח בהבהרה כלשהי שכנראה לא נקלטה
במעמקי התודה החרמנית שלכם.

הבלוג שלי אינו מבזקון, המופיע כל שעה בעידכון מה אכלתי/שתיתי/בכיתי/צחקתי/הרהרתי/
שרתי/זיינתי/פינטזתי/אוננתי.

הבלוג אינו עיתון יומי, המופיע פעם ביום עם פוסט ארוך כאורך הגלות והמספר את כל קורותי
באותו יום.

הבלוג אינו מגזין תרבות השם בתוכו שירים/צילומים /תמונות מנצנצות/כיתוב צבעוני/ציטוטים/
קטעי סיפורת עם התעלמות מזכויות יוצרים או סרטים סוג ז.

הבלוג הינו מגזין יוקרתי היוצא בעטיפת ראי המשקפת אתכם על הצד ההומוריסטי שכל כך חסר
"באתר רציני" זה. אם התמונות קשות לכם, בכניסה לבלוג תמצאו הפניה לפסיכיאטר התורן
אשר רשום בכלוב.

ולאחר ההבהרות (שהפעם אני מקווה שהוחדרו אליכם כמו פלאג המוחדר
לישבנכם הענוג) נחזור קצת לענייני הדיומא.

אתם מוכנים להסביר לי מה זה האטרף הזה לאלבומי הצילום? מה זו ההיאבקות בבוץ הזו
כמו כלובי מחלק את פרס כלוב הזהב לאלבום המצטיין?
ואיך זה ברוב האלבומים שעליהם את מחרפים(לא את נפשותיכם)/רבים/הורגים אחד את השני
יש לרוב:
או תמונות הזויות (יעני אבסטרקט)אשר הקשר בינם לבין הנושא אשר לשמו התכנסנו
(או בשמו העממי יותר בדסמ)
או תמונות של פרחים (ממש חממה חקלאית פתחתם פה)
או תמונות של חתולים וכלבים (הספארי מחפש אתכם)
או תמונות של ציורי אומנות שהיו גורמים לפיקסו להפוך למתחלף.

ועל כל אלו אתם רבים עד זוב דם? בחייכם לכו תחיו קצת ותמצאו דברים אחרים לריב עליהם.

ונושא אחר המעלה גיחוך ציני על שפתי, נושא ה"סו קולד" חברויות כאן באתר.

באיזו מהירות חברויות כאן משתנות, בגיל 16 הן לא ממצות את עצמן כמו שאצלכם.
רגע אחד ישנה חברות הדוקה יותר מפי הטבעת של בתולה ושניה אחרי זה הרפש מותז
לכל הכיוונים האפשריים כשהריקושטים מסריחים בטירוף.
שרשור אחד של נשיקות/חיבוקים/הצהרות אהבה/נאמנות ושאר פירות באושים, ולמחרת נפתח
שרשור או מריבה בצ'אט same-same ואותם אוהבים מיום לפני הם האויבים הכי מרים שיש.
ואני הכי אוהבת את בלוגי ההתבכיינות בנושא.
נפתח פוסט מלא פירגון ואהבה וחצי שעה אחרי זה באתו בלוג נפתח פוסט התבכיינות/
השמצות/צומי/אבל/מור וקינמון של אותם אנשים.
אז תגידו לי טמבלים, מה עובר לכם בראש אה?
מה קרה נתקעתם איפשהו בכיתה ד'? כי בחיי ילדים כבר יש להם יותר מושג על חברות
אמיתית מאשר לכם, לכו תתבגרו קצת לפני שאתם באים לשחק בקקה ופיפי במסווה בדסמי.

מה עוד היה לנו על הפרק?

אה כן, נושא ההקפצות של הבלוגים. תגידו לי, לא הפנמתם שאם לא הגיבו לכם כלל
אולי הפוסט שלכם לא שווה תגובה או לא מעניין? או שאולי הקוראים שלכם מצאו את עצמם
ספיצ'לסים נוכח התגלות כישרון כתיבה כל כך סוחף שלא מצאו מילים במקלדתם להביע זאת?
זה לא יעזור שתקפיצו זאת כל חצי שעה /שעה, כי רואים מתי כתבתם את הפוסט המקורי,
ואם כבר מגיבים לכם אחד או שניים המרחמים על הפתטיות שלכם בהקפצת הבלוג, הפנימו
את המסר ותפסיקו להקפיץ-זה ממאיס לראות את אותם 5 שמות קבועים המוקפצים בשער הראשי מבלי שיהיה להם ממש דבר מעניין להגיד.

אגב, יקיריי המקפיצים-תפסיקו להיכנס להיסטריה מכמות האנשים הנכנסים או
לא נכנסים לבית הבובות שלכם, זה באמת לא מדד למה אתם שווים
אלא מדד פאטתי לשעמום שלכם.

הצעה לכלובי: להתחיל לחייב בתשלום דמי חניה בעמוד הראשי, זה יקפיץ את הכנסותיך
ויסיר מאיתנו את עונשם של אותם בלוגיסטים.

עדכון אחרון להיום: אמבטיית הבוץ מולאה בבוץ חדש-אתם מזומנים.

עד כאן מהנוצה המושחזת- שאו ברכה.