אני אוהב לדבר שטויות

כשהייתי נפגש עם הפסיכולוגית, החלטתי שמפגישה לפגישה אני "עורך ניסויים" על עצמי ומספר לה את החוויות והמסקנות.

היה שבוע שהחלטתי שאני יוצא מאזור הנוחות.

איך זה בא לי די ביטוי? הכל מהכל.

בכל כמה שניות הייתי שואל את עצמי האם נוח לי בסיטואציה? אם התשובה הייתה כן (רוב הזמן היא הייתה כן) הכרחתי את עצמי לפעול אחרת.

החל מלעלות במדרגות במקום במעלית, לסדר את החדר בבוקר, להתקלח במים קרים, לישון ברגע שאני עייף, לקום יקיצה טבעית, לכתוב מטרות ולפעול ועד להתחיל עם נשים אקראיות ולפתוח שיחות עומק עם זרים ברחוב (הופתעתי לטובה שכולם זרמו).

לא זוכר מה גרם לי להפסיק עם זה אבל אני מתגעגע לריגוש ומתקשה לשחזר את כוח הרצון וההתמדה שהיו לי.