אני אוהב לדבר שטויות

בכל בוקר כשאני יוצא מהדלת של הבית אני חייב לעשות צעד תימני לכיוון המעלית כדי שהאור במסדרון ידלק.
לאחר שהאור נדלק, אני מכניס את המפתח לכיוון חור המנעול בבטחה ובידיעה שאצליח להכניס על הפעם הראשונה.
הפעם הצבתי לעצמי אתגר.

אתגר להתמודד מול הפחד והחשש שלא אצליח להכניס לחור בחושך על הפעם הראשונה.

יצאתי מפתח ביתי באיטיות ועדינות שחס וחלילה חיישני האור לא יזהו אותי, סגרתי את הדלת, החזקתי בידי את המפתח בביטחון וכיוונתי אל החור.
אם המנעול היה דגדגן, כנראה שהייתי נכנס בו בטעות.
הדלת הרגיעה אותי והציעה הכוונה.
סירבתי בנימוס.
החלטתי לנסות שנית לפי ששכן אקראי יתפוס אותי מסתבך בחושך.
לקחתי נשימה ארוכה, אזרתי כמה שניות של אומץ והצלחתי להכניס לחור.
הכניסה הייתה חלקה ושמנונית.
רעש סיבובי המפתח נשמעו טוב, כנראה שככה הדלת גונחת.
ואני בכלל ירדתי במדרגות מאושר שהצלחתי להכניס בחושך מבלי שידיים אקראיות יכווינו אותי.