אגיע לעיקר, מצאתי מחברת של אבא שלי וחדרתי לו אחושרמוטה לפרטיות כשקראתי אותו (כי הוא גם ככה מת) אהבתי שהוא כמוני מבחינת המחשבות.
הכוונה כותב את מה שהוא מרגיש, מנתח כל סיטואציה, כותב לעצמו משימות ובעיקר ממש מודע לעצמו.
חבל שלא הכרתי את הגרסה הזאת.
בקיצור, היו לו בעיות שינה כתוצאה מלחץ נפשי טבעיות כלכליות, והוא קיבל סרטן ומת.
לאדם אחר שאני מכיר היו בעיות כלכליות ולחץ נפשי, קיבל סרטן ומת.
לאדם אחר שאני מכיר סתם היו בעיות נפשיות, לא ידוע לי ממה אבל קיבל סרטן ועדיין לא מת.
והנה אני, מהאדם הכי רגוע ואדיש בעולם, הפכתי להיות האדם הכי לחוץ, הכי מתוסכל, הכי מיואש שמקבל מיני התקפי חרדה כל יום ובדיכאון הולך להשתלט עליו.
אולי אקבל מזה סרטן?
אני רוצה לכתוב שזאת הייתה הארה בשבילי, ובאמת הפסקתי להילחץ להיות שליו מאז (כבר 4 שעות ברצף), אבל אני כותב כאן המון על זה שאני רוצה לעשות שינוי והוא לא תופס וזה כבר מתסכל להסתכל לעבר ולראות כמה ניסיתי וכמה נכשלתי.
אולי מכאן באמת אין דרך חזרה, כי אני מפחד פחת מוות למות.
