הרגע סיימתי לאכול אננס שחיכה לי על השולחן במשך שבוע שלם. מקווה שמחר לשפיך (איזו מילה ילדותית היא, לפעמים אני מרגיש שאני צריך להוציא את הילד שבתוכי, כדי לא להיות מבוגר בן 700) שלי יהיה טעם טוב, כי זה נותן לי כוח לפני האימונים בבקרים.
לא היה לי שום רצון לעבוד היום, אז די הרמתי לעצמי להנחתה עם המשימה של לצאת מאזור הנוחות.
עשיתי את זה בכל כך חוסר חשק וגם היו לי הסחות דעת טלפוניות.
העלתי מימס לפייסבוק שקיבלו מלא לייקים (אלה הן ההסחות מהמשפט הקודם).
סבא בא לבקר במשרד ובירך אותי על הטלפון החדש.
הלכתי לבקר אחר כך את סבתא והגענו למסקנה שאני קודם כל צריך לקנות בית, ואז רכב חשמלי כדי שתהיה לי עמדה קבועה להטענת הרכב.
אני מרגיש שיותר קל לי ללכת המון צעדים, אבל לא רוצה ללכת יותר מידי, כי אחד העקרונות שעליהם אני מתבסס בתהליך הוא שינוי הדרגתי.
שתיתי 2 ליטר מים.
העלתי את הסרטון הראשון לערוץ יוטיוב שפתחתי לצורך הניסוי. עכשיו נשאר רק עוד 30 במשך חודש שלם.
הדבקתי את הראש שלי על הגוף של המאמן ושלחתי לכל החברים שהחיטוב שלי מתקדם יפה (אף אחד לא האמין).
מחר אני צפוי לקבל שיחות של בוקר טוב החל מ 05:30, כדי שאקום לאימון.
לכל מי שקרא עד כה, אני לא באמת שותה את השפיך שלי לפני אימונים, אלא רק לפני ביצוע פשעים (אל תשאלו).
לייק אנד סאבסקרייב ומקווה שנתראה גם מחר, אחרת אמא תהיה עצובה.