כתבתי מקודם טקסט על כך שכל היום התבכיינתי לעצמי שלא עשיתי כלום והמשכתי לא לעשות כלום.
אפילו היה לי קול בכייני במחשבותיי.
זה נגמר לקראת השעה 20:30 בדרכי לבית מהעבודה (כן אין לי חיים אז אני מעדיף להישאר המשרד וללמוד דברים במחשב) כשהייתי כל כך מודע להרגשה ולמחשבות האלה, שהגוף פשוט לא רצה לקבל אותם יותר.
כאילו קמתי בוקר אחד בגיל 60 והחלטתי להפסיק לעשן.
עכשיו הטקסט יותר זורם דרך אגב.
אז בדרכי לבית התקשרתי לחבר, אמרתי לו שאני במונית הכסף וחייב לשאול שאלה ממש ממש חשובה שרק הוא יודע אותה. כמובן שהשאלה הייתה עד כמה הוא הומו מ 1-10?
שמתי פודקאסט בנושא התמכרויות שלא היה כל כך מעניין יחסית למה ששמעתי בבוקר, רק שלא הייתי מרוכז.
בבית הכנתי אוכל, תליתי כביסה ויצאתי להליכה ארוכההההה כי כל היום עשיתי רק 700 צעדים :(
עכשיו אני כבר על 10,300 :)
מחר אני קם לאימון בהרגשה שאני מלך.
שיהיה לכל קוראיי הנאמנים לילה מעולה, פורה במחשבות טובות, לילה קסום ושמחר תקומו מאוהבים בעצמכם.
נ.ב
אני חושב שאני טיפ טיפה מכור למסכים
