כמה כבר אני יכול עם מחשבות שיפוטיות ומאשימות?
החלטתי לזרום. הגוף האיץ בי לעשות זאת.
כשקמתי בבוקר, במקום להגיד לעצמי "שוב קמת בשעה מאוחרת כמו מובטל ולא אכלת ארוחת בוקר, לא קמת לאימון, לא תכננת את היום, יש לך מלא משימות וסידורים", פשוט קמתי, אכלתי, שתיתי, קצת עבדתי ולא נתתי ל חשבות האלה מקום במהלך היום.
זה קרה לי שוב בלילה, במקום לחשוב לעצמי "למה לא אכלת מוקדם? מה תבשל עכשיו כשאתה עוד רגע הולך לישון (זה קרה לפני 4 שעות ולא הלכתי לישון מוקדם)? יקח לך המון זמן עד שתגיע לבית, מה תעשה עכשיו? למה לא עשית את זה מקודם?", פשוט נסעתי בלי מחשבה למקום הראשון שראיתי, אכלתי משהו קטן ומספק, שמתי שירים ונסעתי הביתה בכיף.
לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון שבה נפלו עלי מחשבות טורדניות אחרות שלא שלי, התעצבנתי שזה קרה דווקא היום לאחר שהחלטתי "לזרום".
לקחתי ללב כי אני עדיין לא רגוע, אני כותב כי אולי זה ירגיע אותי.
מה גורם לי להמשיך לרגיש רע גם כשאני לא רוצה?