לפני 4 חודשים. 7 ביוני 2024 בשעה 19:06
אז חזרתי הרגע לזיכרון שאני לבד בעבודה הקודמת בתוך בסיס צבאי, מסטול מוויד, מרגיש כבד, נוכח ברגע, הרגע שאני נוכח בו מאוד ריקני, מרגיש קצת לבד, משועמם, בלי תכלית, מתלבט אם להכין עוד פייסל או לצפות בעוד פרק מסדרה שבטח אשכח למחרת מרוב שהייתי מסטול.
מזכיר לי קצת את השבוע הזה רק שלא עישנתי כבר בערך 5 שנים.
המעטתי לכתוב כאן, כי אני מרגיש שאני מאכזב את עצמי.
ולא המעטתי רק כאן, אלא גם לדבר עם הסביבה הקרובה.
אני מרגיש שאני לא יציב במחשבות שלי, בהחלטות שלי, הדרך שבה אני מיישם את הדברים, הכל נשאר אותו הדבר והכל משתנה בו זמנית.
נכון שאני לא שופט את עצמי כמו שבעבר והשדים האלה כבר לא גרים בראש שלי, אבל במקומם אף אחד אחר לא נכנס.
אז השיר שהחזיר אותי זה הללו את השם של סלעי בהקדם האפשרי