למתעצלים שלא באמת רוצים לקרוא, אלא סתם נכנסו כי הם חרמנים עליי אאמלק לכם:
המצב כנראה נוח לי ובתת מודע יש יותר מדי תירוצים תומכים למצב.
אם הייתי אישה, כנראה שבתקופות האפלות שלי הייתי מחפש נחמה אצל 500 גברים לפחות.
חוסר בשעות השינה כנראה הורידו לי 700 שנה מהחיים.
האוכל זבל שצרכתי לתקופה כנראה זיהם לי את הגוף.
שלא לדבר על שיפוטיות עצמית שאכלה אותי מבפנים והשאירה אותי ריקני.
אני יכול לכתוב מגילת אסתר, אבל אעצור כאן כי הבנתם את הכוונה.
בתחום העיסוק שלי מחוץ לגבולות הכלוב, לומדים רק דרך כשלונות ורצוי כמה שיותר כואבים.
רצוי לא להגיע אליהם ולהיעזר בהכוונה המתאימה של השולט האכזר, אבל לרוב אנו מתעלמים מעצותיו.
החוכמה היא להיות מודע לדפוסים הרעים שמורידים אותך למטה. זה נחמד מאוד לכתוב את זה, אבל לא כיף להיות מודע ולא ליישם.
אני מאמין במוח הגמיש, רק חבל שהאישה שגילתה לי לראשונה את המושג, הקשיחה את מוחה וייצר ההרס העצמי כמעט ולא השאיר ממנה דבר.
אני יכול למקבל את זה לשריר, שככל שאאמן אותו יותר, בשילוב טכניקה טובה, כך הוא יתחזק וידע להגיב טוב יותר באימון הבא.
למה אני דוחה את ההסתכלות לדפוסים הרעים בעיניים?
למה לא להתחיל עכשיו?
כל חיי אני ברדיפה אחר שינוי דפוס ההתנהגות שלי.
כנראה בתת מודע נוח לי אז אני ממשיך וממציא לעצמי תירוצים למה להמשיך.
אבל יאמר לזכותי, שככל שאני רץ יותר רחוק, כך אני משיל את הדפוסים הרעים ממני ומרגיש יותר קליל.
