בשבוע האחרון עברה לי המחשבה שאין לי מה לעשות כאן באתר, כי אני יותר מדי זמן במילואים וזאת די הבריחה שלי מכל הצרות שמחכות לי בבית, אז אין לי על מה לכתוב (כי המטרה של האתר זה לשמש כיומן).
אז הנה חזרתי לבכות ולהתלונן.
מצד אחד אם לא אעזור להם, זאת תהיה הבעיה שלי.
מצד שני אם אעזור להם, זאת תהיה הבעיה שלי.
אולי אני מוותר עליהם מהר, משום שאין לי מספיק רצון להתמיד בעזרה?
אולי אני מתכחש לזה עכשיו כדי לחוות כמה שיותר זמן חופשי לפני שהכל ייפול עלי?
אולי אני רגיל כיף לי יותר מדי בחופש שלי עכשיו, אז כל צרה של אנשים אחרים נופלת עלי חזק יותר?
בספר שדיברתי עליו בפעמים הקודמות היה כתוב שמחשבות הרעות האלה הם כמו מים ועדיף לתת להם לזרום במקום להתנגד אליהם.
נגיד אם הייתי בים והגלים היו סוחפים אותי, עדיף לי לזרום איתם ולא להתנגד מחשש שאתעייף ואטבע.
תרגלתי את זה פעם אחת בתחילת השבוע וזה עזר, מעניין תוך כמה זמן זה יעזור עכשיו.
