כתבתי הרגע מגילה וכשרציתי להעלות תמונה, הפעולה התבטלה כי אין מספיק זיכרון.
א. כנראה שפספסתם דיק פיק, או תמונה מפגרת כרגיל (לא תדעו לעולם).
ב. כל מה שכתבתי נמחקקקקקקקקקקקקקקקק.
אתחיל מחדש בנוסח אחר לגמרי ופחות מסכן:
קראתי את המשפט שמופיע בכותרת באחת התגובות בפייסבוק וזה הכה בי. החיים שלי כאלה משעממים, כאלה רגילים, אני לא דואג לעתיד ובמיוחד לא להווה כשאני הורס את שניהם במודע.
סיימתי הרגע הליכה מסביב לשכונה וניסיתי להיות נוכח ברגע כדי לאפס את במוח ולהרגיש את הקרקע (את ההווה ואת המוח שלי שהוא לא בתוך הטלפון).
החלטתי לחזור למשימות האישיות שלי למשך שבוע הבא. לא אעמיס על עצמי יותר מדי כמו שהייתי רוצה, וכמו שהייתי מצפה מעצמי להצליח בכולן.
נתחיל בלהתאמן מינימום 3 פעמים בשבוע.
לשתות מינימום 2 ליטר מים, כי אני לא ילדה קטנה ששותה 4 כוסות מים ביום.
הגדרתי עכשיו טיימר לחלק מהאפליקציות, כדי לא להיות דבוק למסך, אז המשימה היא לא לבטל את הטיימר.
לנסות לנצל כל הזדמנות שהעולם נותן לי. שזה בא לידי ביטוי בלהסכים לכל דבר שמציעים לי (כל עוד זה לא פוגע בשעות השינה שלי).
שכחתי לכתוב מקודם במגילה שנמחקה לי, שמותר לי להישאר ער עד 00:00 ולא יותר מזה.
איך אפשר בלי המשימה של להיות עם גב זקוף ולא עם גב של מסכן? חייב את זה בכל שבוע משימות.
הדבר האחרון הוא לעדכן כאן בכל סוף יום, אבל בצורה מעניינת ולא משעממת. צריך קצת לשבור את השגרה ולא להיות "רגיל".
הפעם לא אנסה לצרף שום תמונה כדי שהטקסט לא יימחק שוב.
אמן