אשלח אחד בחושך שלא רואים כלום, או תמונת חתול (זאת ההפתעה המטרידה).
התחלתי את היום שלי בבית העלמין, באזכרה של אבא של לקוח. בכל ביקור במקום הזה אני תוהה אם יבקרו אותי גם כשיגיע זמני.
לאחר שנתתי כיף למתים, עברתי בגולדה כדי לקנות הפוך ולשפוט אותו. העובדת הכנראה חדשה שפכה הכל על הרצפה.
כשחזרתי לרכב לא זיהיתי אותו מרוב כל הלכלוך. שטפתי את הרכב עם הצינור של הבניין (אל תגלו לוועד).
בניתי סידור אימונים לחודש הקרוב וזה גרם לי לתהות כמה הזמן עובר מהר, כי עשיתי זאת לפני חודש ובלי שום קשר לתהייה של מקודם לא הצלחתי לעקוב בדיוק אחר הסידור כי היו המון הרפתקאות בדרך (כמובן שלא בדרך שלי, אלא בדרכים של אחרים שנכנסו בי).
נחזור לתהייה, הזמן עובר מהר, אני עושה הרבה אבל לא עושה כלום, בעיקר בשביל עצמי.
חןשב על משימות לשבוע הקרוב שעדיין לא סגורות כי יש המון ואני לא רוצה המון:
להתמיד באימונים לפי הלוז השבועי.
לעמוד על שלי מול המשפחה מינימום פעמיים.
לעשות סדר בעסק ולמדוד תפוקה שבועית.
לשתות מינימום 2.5 ליטר מים.
להמשיך עם ה 10,000 צעדים ביום (זאת לא הייתה משימה בשבוע שעבר אבל התמדתי בה).
להגביל יותר את הטיימר לאפליקציות שמנוונות לי את המוח בעוד רבע שעה.
לקרוא פרק אחד ביום של הספר.
מחר בטח אחשוב על עוד כאילו יש לי כל יום 70 שעות וכל שבוע נמשך 50 ימים.