שלב 3: מיקוח
מה בעצם פירוש המילה שליטה. זו משוואה שבה קיימים שני צדדים . לכל אחד מהצדדים יש כח במשוואה.
הצד השולט הוא כביכול הצד הכבד כי הוא מנהל את הדברים.
הצד הנשלט הוא הקל יותר כי הוא זה שמקבל אליו את הדברים.
בעצם חילופי הכוחות הם אלו שמניעים את הקשר ומקיימים אותו.
שני הצדדים לא יכולים להיות שווים במעמדם.
בבדסמ בעצם צד אחד נותן כח לצד השני וככה מתקיים איזון. הצד הנשלט מביא מרצון את המושכות לצד השולט.
שליטה אמיתית לא יכולה להתקיים מלקיחת הכח מהצד הנשלט. הוא צריך לתת ולהתמסר ולרצות להיות ביחסים האלה.
שליטה מורכבת מהרבה דברים ורבדים.
צריך להיות קיים ביטחון מלא בין שני הצדדים.
זו מערכת יחסים של תן וקח.
מצד שני הרבה יוכלו לחשוב שהצד הנשלט הוא לא הצד המקבל הוא רק נותן. בלי שום תמורה עצמית ואילו הצד השולט רק לוקח ומקבל ולא נותן .
בפועל מאוד קשה להיות ברמה הזאת. מאוד קשה לא לרצות משהו בתמורה. אפילו משהו קטן איזה מילה טובה או הרגשה. אם לא לגוף אז לפחות למוח וללב.
חלק טבעי מהאדם הוא לרצות לקבל משהו. תמיד תהיה מטרה מתחת לכל פעולה
ביחסי הכוחות בבדסמ בעצם נוצר מיקוח בין שני הצדדים כאשר צד אחד נותן משהו תמורת משהו מהצד השני.
הם בעצם מנהלים משא ומתן תמידי מתחת לפני השטח שבו כל צד נותן ומקבל כפי שהם מסכימים ביניהם.
אין דברים בחינם. אם רוצים לקבל משהו צריכים לתת משהו בתמורה.
השאלה היא האם ניתן להגיע לרמה הזאת שאת לא רוצה תמורה.
שאת מוותרת על הלקבל ואת רק נותנת.
הרבה פעמים אני רוצה לעשות בשביל הצד השני בלי לקבל משהו בחזרה כמו למשל לעשות נעים או מסאז' דברים שהם נתינה לאדון שלי.
בפועל אני אכן יכולה לא לצאת מורווחת מזה. רק לעשות את התפקיד ולשרת.
אבל בעצם גם במצב הזה אני מרוויחה. גם במצב הזה יוצא לי משהו מזה-
ההרגשה שאני מקבלת מעצם זה שאני נותנת.
ההרגשה שאני מקבלת מלגעת בו ומלהעניק.
הרבה פעמים הרגשה יכולה להיות הרבה יותר עוצמתית מכל מגע פיזי שיהיה
וכך יוצא שאני תמיד מרוויחה משהו מלהיות נשלטת.
להגיע לרמה שבה הנפש לא מרגישה את הרווח זה לעבוד קשה על שינוי מחשבתי אבל מצד שני האם הנתינה תהיה אותה נתינה? בלי שהצד השני מרוויח מכך.
הפעולה תהפוך להיות מונוטונית וקרה. לא יהיה בזה שום רגש .
המוח צריך לקבל אותות מסוימים שמזינים אותו והוא מרגיש שהוא עושה משהו טוב בנתינה. גם אם זה רק בתת מודע.
הגירוי הזה שהמוח מקבל מפעולה מסוימת שהגוף עושה גורם לבנאדם להמשיך ולעשות את הפעולה הזאת כי איפשהו בפנים זה משתלם לו.
האם ניתן להסיק מכך שכל פעולה שהנשלט עושה היא מתוך גרידיות לקבל? אז איפה באמת החלק הזה של ההתמסרות,
של להיות כלבה שמשרתת את אדונה בעיוורון.
ההבדל הוא הסוג של הרווח. אם נשלטת רגילה היתה מקבלת אורגזמה או מגע מסוים שעושה לה את זה וכל שאר גירויים פיזיים . אז נשלטת שהיא מגדירה את עצמה כלבה מסורה בעצם מקבלת תמורה מנטלית ולאו דווקא פיזית
וזו שליטה גבוהה שעצם העובדה שהגוף שלה לא מקבל שום דבר. שהיא לא צריכה את הגמירה כדי לתת את השליטה בה. שהיא לא צריכה את המגע הפיזי את המכות או הליטופים. כדי להיות נשלטת.
זה סוג אחר של מיקוח שמתנהל ביניהם . יש רווח, קטן ככל שיהיה הוא רווח אבל הוא לא משהו שממש מקבלים זה משהו שנוצר על הדרך.
משהו שלפעמים לא מרגישים שקורה. אבל הוא שם מאחורי כל היחסים ביניהם.
זו רמה של שליטה אליה צריך לשאוף. שהגוף חסר משמעות.
שהגשמיות נעלמת. שזה לא משהו רגעי שמסתיים בסוף האקט. זה משהו הרבה יותר עמוק וגולמי.
כשאני שם בשביל האדון שלי בגופי ונפשי ואני לא חושבת מהכוס אלא מתוך מניע אחר שנמצא עמוק בראש.
כל דבר בחיים הוא על עיקרון של תן וקח.
מיקוח זה לא רק משא ומתן פשוט. זה צעד של אדם נואש,
של אדם שמוכן לשלם מחיר בשביל לקבל בתמורה משהו שהוא נואש אליו.
כששולט נמצא מול הנשלטת ושואל אותה מה היית מוכנה לעשות בשבילי? בשביל לקבל את השליטה ממני
בשביל לקבל את הליטוף הזה במוח את ההכרה או את התחושות האלה. מה היית מוכנה לעשות?
מהמקום הזה מגיעות כל התשובות
כשאת נמצאת במצב שבו את תגידי: הכל.
פשוט הכל, כל דבר שצריך. ואת תעשי את הכל. או לפחות מאוד תרצי לעשות. אבל את תהיי שם בכל מאודך
כי את לא מוכנה לוותר על המקום הזה על המשבצת הזאת.
אז הכל ייראה לך שווה את זה.
ואז את נהפכת לכלבה אמיתית.
