הבלוג של מקרנה

כמה יפים השמים

כשיש בהם רק תכלת.

בואי ואלחש לך סוד,

קטנה שלי.

כמה יפה את,

בגופך כשאת מתפשטת 

אני נוגע בך.

את רועדת.

תנשמי, תעצרי נשימה.

הכל ממש בסדר.

כמה יפים השמים,

שאנחנו פה רק שתינו.

זה כואב לך

ואת בוכה.

אני מביט בך ברכות,

תקשיבי עוד נשימה.

תקשיבי עוד אחת.

את כל כך יפה.

אולי לא אהיה 

כאן.

זה יכאב לך יותר.

קחי עוד חיבוק, 

אחד. 

----

עכשיו אתה לא 

כאן.

המגע שלך צרוב

בגוף שלי.

הכאב שלך

יושב בנפש שלי.

רק השירים שהשארת

לי מתנגנים.

אני יודעת 

שחלק ממך,

נמצא בי.

שהגוף שלי זוכר

אותך.

והכאב נשאר

ביננו.