מחשבות. סתם מחשבות משומשות. מחשבות שעברו עליהן מים, זיעה, מקלחת ומה לא. מחשבות שרצות.
"למה שמישהו יקרא סתם כך את המחשבות שלך, בשעה שתיים בלילה?" אני שואלת את עצמי. ואין לי תשובה.
עדיין כאן. כותבת. מתעדת. רושמת. מוחקת. עורכת. מתלבטת.
חושבת על פנטזיות. על מציאות. על שליטה. על הרצון לשחרר שליטה. להתמסר סתם כך למישהו אחר.
קוראת הודעות וצ'טים מתקופות שונות.
מבינה, פתאום מבינה שגדלתי. בגרתי. נפלתי וקמתי.
נעים ליפול לפנטזיה. לדמיין. לחשוב מאחורי מסך. לא נעים להתפכח ולהבין שיש דרך ארוכה. סיזיפית. מעייפת.
עד שאוכל לסמוך ולהניח את גופי ואת נפשי בידיו של אדם אחר. בשביל זה צריך לדבר. לדבר באמת. להיפגש. להבין את הציפיות. לחקור.
הרצון לחזור לתקופת הינקות שבה הייתי אמורה להיות עטופה בקשר סימביוטי חסר דאגות, כנראה לא תחזור.
ועד אז- לבנות עולם שלם. ארמון פנימי. אהבה עצמית. זהות ברורה למי שאני.
"ארמונות בחול מלאים בזוהר
יבוא גל קטן וישטוף
ומי ידע שהיה כאן ארמון
ואני רק ביקשתי
לבנות בתוכי
בית עם יסודות
גם כשתבוא הרוח
ביתי עדייו איתי"
