הבלוג של מקרנה

אי שם בשנות 2019 כשנכנסתי לפה לראשונה, הייתי בעיקר מוכת הלם.

כמות הגירויים, הגברים, הנשים. הכל הציף אותי כמו פרוזקטור לתוך הפרצוף.

באותה תקופה הייתי בטוחה שאני בסדר ומי שפה הם אנשים קצת מוזרים, קצת סוטים. "אתם זה לא אני".

השנים עברו. הזמן חלף. למדתי לקבל את עצמי. את מי שכאן. היום כבר לא מסונוורת, מחפשת אחרי פנס קטן שמאיר באמת, מאלף אבוקות שצורחות את עצמן. (המשפט הזה עוד צריך עיבוד אבל הוא נשמע טוב. אז השארתי אותו) 

יום אחרי כיפור משגרת התנצלות כנה על over שיפוטיות. על הלקאה עצמית מיותרת. ביקורת לא במקום. ובעיקר לוקחת אחריות על מי שאני. 

יש לי בקשה/משאלה לא שגרתית: 

הייתי רוצה להכיר חברת אמת מכאן. לא משהו שכולל את השורש- מ.י.ן על כל הטיותיו. (ומי שיודע על מה אני מדבר, יודע על מה אני מדבר!)  

מישהי שאפשר לדסקס איתה. להשאיר הודעות קוליות בשעות לא שגרתיות. מעדיפה נשלטת. שנוכל לדבר, להזדהות. (וגם לקלל את האדון מאחוריי הגב בלי שידע כי זה הסוד שלנו) אשמח לקבל פניות בפרטי.

לנבחרת צפויה שנה עם שפע לשון הרע ורכילות.