הבלוג של מקרנה

אני מקשיבה לשיר הזה בלופים 

והוא מרגש אותי בכל פעם מחדש. 

יומן יקר, הלילה סוף סוף

אנחנו לוחצים ידיים

אני מתפוררת כמו הדמעות שמעולם לא תכננתי

אני שומעת את העבר שלי דופק חרש על הדלת

לחישות של הילדה שהייתי פעם

אני מנסה להסתיר אותה בגשם של אתמול

אבל הצל שלה עדיין יודע את שמי.

הייתי רק ילדה בלי תוכנית

אני לא אתן לאתמול להגדיר מי אני

אני לא האפר — אני הלהבה

כל צלקת היא הוכחה ששרדתי את הנפילה

אני עדיין עומדת, עדיין מתרוממת מעל הכול

תקשיבו לי עכשיו, אני סוף סוף משתחררת

אני יותר ממשקל העבר שלי

I’m becoming who I’m meant to be