שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג של מקרנה

close
מקום לחלוק בו מחשבות, רגשות ותחושות.
הבלוג הזה עבר הרבה גלגולים. כמו הדרך שאני עברתי מאז 2019 כשהגעתי לכאן. בגרתי. התעצבתי. למדתי. התנתקתי. התחברתי. ובכל הגלגולים האלה- הנה אני כאן.
לפני 4 שנים. 25 באוקטובר 2019 בשעה 12:02

את סם פגשתי לגמריי במקרה. 

הוא היה בחור גבוהה מאוד, 1.90, הפנים שלו היו כל כך חטובות שזה היה נראה שמישהו פיסל אותן.

הוא לא היה צעיר סם, אבל גם לא מבוגר, השיער הכסוף שלו רק איתי יותר לפנים שלו. והעיניים שלו, היה מספיק מבט אחד כדי לרתק אותי למקום לחצי שעה. 

הוא לבש חליפה שחורה ומכנס תואם, עניבה בגוון בורדו. העבודה בשגרירות הייתה מחייבת, בהחלט. 

הוא יצא מהרכב ופתח את הדלת של רכב השרד, הג'נטלמניות מחייבת. אני נכנסתי כושלת למושב הסמוך, מרגישה שאני הופכת לשלולית. הוא מביט בי ואני מסמיקה. 

אני לובשת בדיוק את מה שאמר לי ללבוש, שמלה שחורה מבריקה, בלי תחתונים. מחשוף עמוק, חזיית תחרה שחורה. 

המוזיקה ברכב מתחלפת, לאונרד כהן "Dans me" בגוונים עמוקים מתוקים. 

עבר רק שבוע מאז שהכל התחיל אני חושבת ולא מאמינה. מאז שקרן הכירה לי את סם. 

מה שלומך? הוא שואל אותי בקול שליו ועמוק ומניח את היד שלו על גב היד שלי. אני מנסה למצוא את קולי שאבד לי ולענות, ויוצא לי כחכוך מוזר. בסדר אני אומרת, ומסמיקה. 

השמלה המבריקה, ובלי התחתונים פעם ראשונה שאני חווה דבר כזה. השלולית שהרגשתי בהתחלה מתחילה להרגיש יותר כמו מפלי הניאגרה. 

אין לי מושג לאן אנחנו נוסעים, וכל המסתורין הזה רק מגביר את הריגוש והחרמנות שלי. להסתכל עליו, על כל היופי והסקסיות הזאת. המבט שלו העיניים האלו. 

אנחנו יוצאים ממנהטן ופונים לאחד הרובעים מסביב. 

אנחנו תכף נעצור, הוא אומר. 

תנשמי מתוקה. אני שואפת נשימה עמוקה ומנסה לאפס את עצמי. 

הוא חונה בתחנת עצירה צדדית ומסתכל עליי במבט הבוחן שלו, רואה את עיניי הרעבות, המתחננות שגומעות אותו. הוא מסתובב אליי. אני רוצה שתשימי את זה עליך הוא אומר, ומוציא פיסת בד שחורה מתא הכפפות. 

אני שמה את זה עליי, הוא מלטף לי את השיער וזה כל כך נעים. המגע שלו נעים והרייח שלו משכר. 

הערב את שלי, ורק שלי, הוא אמר. ומניע את הרכב. 

המשך יבוא.... 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י